אם ששכלה את בנה בן ה-3 חודשים, הופתעה לגלות שהקבר נעלם מבית העלמין הישן בעכו, ולא ניתן לאתרו.
לפני כ-50 שנה שכלה אם את בנה בהיותו בן 3 חודשים בלבד, והוא נקבר בבית העלמין הישן בעכו. בשנת 99' האם גילתה לפתע כי הקבר נעלם, ולא ניתן לאתרו בבית העלמין.
לטענת האם, לאחר פטירת בנה היא הציבה מצבה מעל קברו, אך מסיבות אישיות היא מיעטה לבקר בבית העלמין במהלך השנים. משהחלו שמועות על התנהלות לקויה של המועצה הדתית עכו בשמירה על הקברים היא מיהרה לבית העלמין, אך לא מצאה את הקבר במקום שבו היא זכרה שבנה נקבר – ליד העץ הגדול בבית העלמין.
לייעוץ בענייני נזיקין:
פנו לעו"ד דיני נזיקין
לדבריה, פניותיה למועצה הדתית לא הועילו, ועל אף שננקטו פעולות איתור הקבר לא נמצא עד היום, ובמקומו נמצא קבר אחר.
האם הגישה בספטמבר 2012 תביעה לבימ"ש השלום בקריות נגד המועצה הדתית עכו, לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה מאז שגילתה כי לא ניתן לאתר את קבר בנה.
המועצה הדתית טענה, כי יש לדחות את התביעה שהתיישנה משום שחלפו כ-50 שנים מאז פטירת הבן. יתרה מזו, אף שהתובעת ידעה על היעלמות הקבר כבר ב-99' היא הואילה בטובה להגיש את התביעה כ-13 שנים לאחר מכן. לטענתה, התובעת התרשלה ומנצלת לרעה את ההליך המשפטי.
עוד טענה הנתבעת, כי התובעת הפסיקה לפקוד את הקבר מזה שנים רבות, ובניגוד לטענתה, היא לא הקימה מצבה. לו הייתה עושה זאת – זה היה מקל על מציאת הקבר, שאגב, מיקומו התגלה בידי מפתח שפיתח תוכנה לניהול קברים בבית העלמין.
עוררו תקוות שווא
"אין צריך לומר, עד כמה ספוג העניין שלפני יגון, כאב ושכול", כתב השופט דאוד מאזן בפתח פסק הדין. הוא הוסיף, כי לכל אדם עומדת הזכות להתמודד עם השכול בדרכו, ובמינון שייקבע על ידו, ואין לראות בהתנהלות האם בעניין זה הזנחה או אשם תורם.
עוד קבע השופט מאזן, כי בין אם קיימת מצבה על הקבר ובין אם לא, מחובתן של המועצות הדתיות לרשום ולמפות באופן מדוייק את מקום הקברים, ולשמור את המידע בכל זמן נתון. במקרה זה, קבע השופט, הנתבעת אכן התרשלה והפרה את החובה המוטלת עליה.
השופט דחה את הטענה כי הקבר אותר, וקבע כי עדותו של המפתח – שאינו מומחה – הייתה מלאת סתירות ולא אמינה, והסתמכה על בדיקות אקראיות שנועדו להתאים למסקנה שהקבר אותר.
השופט הוסיף כי טענת המועצה לגבי מציאת הקבר, שהתבררה כלא נכונה, עוררה אצל התובעת תקוות שווא, גרמה לה לאכזבה נוספת והציפה את הזכרונות הכואבים.
לבסוף, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי של 100,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל והוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד הילל בבייב עוסק בדיני נזיקין, דיני מקרקעין ודיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין