אישה ללא ילדים נפטרה והותירה צוואה בה הורישה את נכסיה לשני אחיה ולאחיינה, ולא העניקה דבר לבעלה. בפס"ד שניתן בשבוע שעבר שופטת ביהמ"ש למשפחה בירושלים השתכנעה שהמנוחה לא הייתה כשירה.
בעלה של המנוחה הכיר אותה ב-1995. בשלב מסוים הם התחתנו בנישואים שניים לשניהם. הבעל התנגד לקיום צוואה שהוגשה לביצוע בידי שני אחיה ואחיינה של אשתו, והסכסוך עבר אל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
כפי שקורה במקרים אלה, תומכי הצוואה הפכו לתובעים ואילו הבעל-המתנגד היה הנתבע בהליך.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד אירית רייכמן, ביסס את התנגדותו על מספר טענות. ראשית, הוא טען כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, שכן מצבה הרפואי היה קשה מאוד ותפקודה המנטלי לא תקין. היא הייתה על ערש דווי, סבלה מליקויי שמיעה ומעיוורון, ראתה צללים בלבד, ולא יכלה להחזיק אפילו סכין ומזלג, שלא לומר עט בכדי לחתום על צוואה.
שנית, לטענתו, התובעים נטלו חלק בעריכת הצוואה ולמעשה גררו אליה את המנוחה. שלישית, נטען כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעים.
התובעים, אותם ייצג עוה"ד עמוס אגרון, הציגו תמונה שונה לגמרי, וטענו שבמועד עשיית הצוואה היתה המנוחה צלולה, מתפקדת וכשירה לערוך צוואה. לדבריהם, הצוואה היתה פרי רצונה ולאחר שפנתה בעצמה לעורך הצוואה ותיאמה עימו פגישה.
בנוסף, לטענתם, המנוחה סבלה מיחסים קשים ואומללים עם הנתבע, וחייתה איתו רק משום שהייתה תלותית ופחדה להיות בודדה. לכן, לדבריהם, לא בכדי היא לא ציוותה לנתבע דבר.
לעומת זאת, הנתבע טען כי יחסיו עם המנוחה היו מאושרים ואוהבים, והוא סעד אותה לאורך כל הדרך.
טיפל בדודתו?
"מצווים אנחנו לכבד את רצונו של המת, אך כלל לא פחות גדול הוא גם לבטל צוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהיא לא נערכה מתוך רצון חופשי אמתי" הבהירה השופטת אורית בן דור ליבל.
השופטת הקדישה עשרות עמודים לבחינת תיקה הרפואי "עב הכרס" (כלשונה) של המנוחה וכן להתרשמותה מהצדדים.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה. השופטת התבססה על שתי חוות דעת מומחים, שהעריכו כי המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה.
כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התובעים וכן על עורך הצוואה שהעיד במשפט. הסתבר שהוא לא בירר עם המנוחה את כשירותה והסתפק במידע (חלקי ושגוי) שהועבר אליו, שאל אותה רק שאלות של "כן ולא", ולא הקריא את הצוואה בפניה.
השופטת אף ציינה לחיוב את עדותו האמינה של הנתבע שאכן טיפל בנתבעת, וזאת לעומת עדות אחיינה, שהתחמק מתשובות ומסר גרסאות מתחלפות וסותרות. כך למשל, הוא טען כי היה לדודתו המנוחה כבן אהוב שליווה וסעד אותה, אך בחקירתו התברר שכלל לא היה מעודכן במצבה הרפואי והתפקודי.
לנוכח הקביעה שלמנוחה לא היה את הכושר הנדרש לעשות צוואה, השופטת הבהירה כי התייתר הצורך לדון בטענותיו הנוספות של הנתבע.
ובכל זאת, השופטת ציינה כי "במבט-על", מתעורר חשד כבד בנוגע לשאלה אם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, ונראה כי היא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
בסופו של דבר, השופטת קיבלה את ההתנגדות, פסלה את הצוואה ונעתרה לבקשת הנתבע למתן צו ירושה. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין