בית הדין הרבני נדרש באחרונה למקרה חריג: כעשור טרם מותה הפקידה המנוחה צוואה אצל רשם הירושות אך כחצי שנה לפני מותה משכה אותה בחזרה מסיבות לא ברורות. נוסח הצוואה לא נמצא מעולם ולכן בנה היחיד ביקש צו ירושה לטובתו. מה נפסק?
במאי 2016, הלכה האישה לעולמה והותירה אחריה בן יחיד שביקש לקבל צו ירושה מבית הדין הרבני בתל אביב. בהתאם לחוק, בקשתו נשלחה לרשם לענייני ירושה, שחשף פרטים מפתיעים ולפיהם המנוחה הפקידה אצלו לפחות שתי צוואות שערכה: האחת ב-2005 והשנייה ב-2007.
שתי הצוואות נמשכו לדרישתה, האחרונה כחצי שנה לאחר מותה, אך בנה לא מצא אף אחת מהן בביתה. משכך, הוא ביקש להתעלם מהן כאילו לא היו קיימות ולהוציא צו ירושה המכיר בו כיורש החוקי היחיד, שכן אמו הייתה גרושה במותה.
ליעוץ בתחום:
עו"ד צוואות וירושות
הסוגיה שהובאה לפתחו של בית הדין הרבני הייתה סבוכה לנוכח עיקרון העל של כיבוד רצון המת והיעדר נוסח הצוואה האחרונה – מה שמנע מהדיין הרב עידו שחר לדעת מה היה רצון המנוחה: האם רצתה לבטל את הצוואה או שמא רצתה שרכושה יחולק בשונה ממה שנקבע בחוק ירושה.
עמימות החוק וההלכה
הדיין פנה לחוק הירושה וניסה לבדוק האם פעולת ה"משיכה" נחשבת למעשה ביטול של צוואה. אלא שהדיין לא מצא מענה חד-משמעי. לפי לשון החוק, כתב הדיין, פעולת המשיכה לא נחשבת בהכרח לביטול הצוואה, והנפקות שלה נוגעת לשלילת היתרונות שבמעשה ההפקדה, למשל, פומביות הצוואה ותוקפה. כלומר, אי אפשר לקבוע כי עצם פעולת המשיכה ביטלה את הצוואה.
בשלב הבא ניסה הדיין להתחקות אחרי כוונת המנוחה בהתאם לראיות שבפניו ובהתאם להלכה הקובעת כי יש ללכת לפי "אומד דעת המצווה". אלא שגם בחינה זו לא הביאה למסקנה חד משמעית באשר לכוונות המנוחה.
מצד אחד, הדיין סבר כי ייתכן שהמנוחה התכוונה לבטל את הצוואות שמשכה וחשבה שדי בכך כדי לבטלן. ההיגיון אומר שאם הייתה רוצה לקיים אחת מהצוואות היא לא הייתה נוטלת אותן בחזרה.
אלא שמצד שני, יש אפשרות שהמנוחה רצתה לשקול מחדש את הצוואה האחרונה, אולי לכתוב צוואה חדשה ואולי לערוך בצוואה הקיימת שינויים, אך לא הספיקה לעשות כן. במקרה כזה, רצונה לא היה לחלק את רכושה בהתאם לחוק הירושה.
מאחר שנותר בחוסר ודאות פנה הדיין להלכה העברית ולפסקי דין רבניים שעסקו בתחום הצוואות. בחינה זו העלתה כי לפי הפסיקה הרבנית צוואה שניטלה בחזרה מרשם הירושות ונמצאת בידי המנוחה אינה בת תוקף כיוון שהיא מעלה חשש שהמנוחה חזרה בה מהצוואה ויחד עמו קם הספק שהיא לא הייתה מעוניינת בקיומה.
לנוכח ספק זה וחוסר הבהירות החוקי, הדיין החליט להיענות לבקשת הבן ולהעניק לו צו ירושה כמבוקשו. לפני סיום, הדיין הדגיש כי זהו מקרה חריג ביותר, שבו גם לא נמצא נוסח הצוואה ואין פתרון ומענה ברור בחוק האזרחי.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
* עורך דין הרב יעקב מור יוסף עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין