ביולי 2008 נפגע קשיש בתאונת דרכים ונפטר. הוא הותיר אחריו אלמנה במצב סיעודי וילדים. בתביעה שהגישה האלמנה נטען כי יש לפצותה על "אובדן שירותי בעל" מאחר שהוא זה שטיפל בה. התביעה התקבלה אך מהפיצוי נוכו קצבת השאירים ותגמולי הפנסיה.
ביולי 2008 נפגע בן ה-82 בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל. הוא נפצע אנושות ונפטר יממה לאחר התאונה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תאונות דרכים
הוא הותיר אלמנה במצב רפואי קשה וילדים. בתם של הזוג הגישה בשם אמה תביעה כנגד הנהגת וחברת הביטוח "הפניקס" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
הוסכם בין הצדדים כי האלמנה תפוצה בכ-580,000 שקל על אובדן הכנסת בעלה וכן בכ-50,000 שקל על כאב וסבל. עם זאת, הנתבעות חלקו על רכיבי התביעה האחרים.
התובעת טענה כי נגרמו לה הוצאות לוויה, אבל, קבורה ומצבה של 20,000 שקל. עוד נטען כי המנוח היה המטפל העיקרי באשתו הסיעודית ודאג לכל צרכיה ולכן יש לפסוק לה פיצוי של כ-140,000 שקל על "אובדן שירותי בעל".
הנתבעות טענו מנגד כי הוצאות הלוויה והקבורה לא עלו על כ-9,000 שקל. כמו כן לדבריהן, התובעת סבלה עוד קודם לתאונה מבעיות רפואיות ונפשיות קשות שהפכו אותה לסיעודית.
הנתבעות הוסיפו כי גם ללא התאונה הייתה צפויה האלמנה לעבור למוסד סיעודי בו היא נמצאת מאז ועד היום, וכי מי שנושא בתשלום אשפוזה הוא משרד הבריאות.
עוד נטען כי אין זה סביר שהמנוח היה זה שטיפל בתובעת לנוכח גילו המבוגר וכי מאז 2005 מקבלת התובעת עזרה בביתה במימון הביטוח הלאומי.
הנתבעות טענו בנוסף כי מסכום הפיצוי יש לנכות את פנסיית השאירים שמקבלת האלמנה וכן את ה"רנטה" המשולמת לה ממשרד האוצר מכיוון שבעלה היה ניצול שואה.
התובעת השיבה כי תגמולי הפנסיה הם "תשלומים לפי חוזה ביטוח" ואין לנכותם מהפיצוי לפי פקודת הנזיקין. כמו כן, את ה"רנטה" היא הייתה מקבלת בכל מקרה והתאונה רק "האיצה" את התשלום ולכן אין מקום לנכות גם אותה.
ה"רנטה" לא תנוכה
השופט אלדד נבו מבית משפט השלום בכפר סבא כתב כי מרישומי הביטוח הלאומי עולה שהמנוח אכן היה המטפל המרכזי בתובעת. הוא דאג לערוך קניות, להגיש לאלמנה אוכל ותרופות, דאג כי תמנע מנפילות ולקח אותה לרופאים.
"טיפולו המסור של המנוח היה לאורך כל שעות היממה, גם כשכבר מצבה היה קשר ולא ניכר שיפור במצבה", כתב השופט ופסק לתובעת 50,000 שקל על אובדן שירותיו.
עוד נפסקו לתובעת 10,000 שקל על הוצאות קבורה ולוויה.
ביחס לניכויים קבע השופט כי התובעת לא הוכיחה כי תגמולי הפנסיה להם היא זכאית בסכום של כ-300,000 שקל הם "תשלומים לפי חוזה ביטוח" ולכן יש לנכותם מהפיצוי. כמו כן, יש לנכות גם את קצבת השאירים המגיעה לאלמנה בסכום של כ 230,000 שקל.
עם זאת, קיבל השופט את עמדת התובעת כי אין לנכות את ה"רנטה" שכן מהשוואת תוחלת החיים של המנוח והאלמנה עולה כי היא הייתה מקבלת סכום זה בכל מקרה וללא קשר לתאונה.
בסיכומו של דבר התקבלה התביעה. סכום הפיצוי הגיע ל-691,131 שקל וממנו נוכו 538,884 שקל.
בסך הכל הנתבעות חויבו לשלם לתובעת 152,247 שקל בתוספת הוצאות משפט של 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 23,156 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין משה גליקו עוסק בתאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.