הצעיר התגייס ב-2007 ליחידה קרבית ובמהלך שירותו חלה במחלה. ארבע ערכאות בדקו את המקרה. בסופו של דבר, העליון התנגד לקביעת המחוזי, וקבע: סטטיסטיקה אינה העיקר, יש להסתכל על החולה הספציפי.
הצעיר התגייס בנובמבר 2007 לקרבי בפרופיל 97. במהלך שירותו הצבאי חלה הידרדרות בבריאותו מאחר שלקה ב"קרוהן" – מחלת מעיים דלקתית כרונית. לדבריו, כבר בשנת 2008 הוא התלונן על מצבו, אלא שאין תיעוד של פניותיו לחובשים.
לייעוץ לנכי צה"ל:
עורך דין ייצוג נכי צה"ל
מכל מקום, אין מחלוקת שבאמצע שנת 2009 פנה החייל לגורמי הרפואה בצה"ל בבקשה להיבדק בשל תסמינים שונים, שמאוחר יותר נקשרו למחלה שאובחנה אצלו בינואר 2010.
המחלה אובחנה על ידי גורמים מחוץ לצבא, רק לאחר שהוא פנה אליהם באופן פרטי. עם גילוי המחלה עבר החייל ניתוח דחוף, ובהמשך אותה שנה שוחרר מצה"ל בפרופיל 21.
ב-2012 דחה קצין התגמולים את בקשתו להכיר בו כנכה צה"ל, וקבע כי לא נמצא קשר בין מחלתו לבין תנאי השירות.
לאחר מכן, וועדת הערעורים של בימ"ש השלום קיבלה את ערעורו וקבעה קשר של החמרה בין השירות הצבאי לבין המחלה בשיעור של 33%, בשל איחור באבחון. הוועדה סברה שניתן וצריך היה לאבחן את המחלה כבר ב-2009, ואילו המבקש היה נשלח למומחה מתאים – הדבר עשוי היה עשוי להקל על המחלה ואולי אפילו מונע את התלקחותה.
בסוף 2014 שוב נהפכה הקערה על פיה, כשביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע קיבל את ערעור המדינה. המחוזי סבר כי העיכוב באבחון – כשבעה-שמונה חודשים החל מיוני 2009 – אינו בגדר רשלנות רפואית או "סטייה מכללי האמנות הרפואית" המבססת קשר בין טיפול לקוי לבין החמרה במחלה, וזאת מאחר שהאבחון התבצע בתוך זמן האבחון הממוצע לגבי מחלת הקרוהן.
על החלטה זו הגיש הצעיר בקשת רשות ערעור בביהמ"ש העליון.
המבקש, שיוצג על ידי עוה"ד דותן לינדנברג ואיציק רואש, טען בין היתר כי סוגיית "הטיפול הרפואי הסביר" אינה יכולה להתמצות בהתייחסות לזמן המקובל לאבחון המחלה באופן כללי, אלא יש לבחון מתי הרופא הסביר היה צריך לאבחן את המחלה במקרה הספציפי שלו.
מן הצד השני – משרד הביטחון, אותו ייצגה עוה"ד שרון מן אורין – נטען כי אבחון מחלת הקרוהן אינו קל, ולכן "אין לומר כי האבחון התעכב בנסיבות העניין".
גדולתה של הרפואה
השופטת דפנה ברק-ארז הציעה לקבל את הערעור. לעמדתה – ובשונה מבית המשפט המחוזי – השאלה המכרעת היא מה היה זמן האבחון הסביר של המחלה אילו הדברים היו נעשים ברמה מקצועית מקובלת, על מסך מאפייני המקרה הקונקרטי של המבקש, ולא על בסיס מבחן כללי ממוצע.
כלומר, השופטת סברה שנכון היה לבדוק את המקרה לגופו, כפי שעשתה ועדת הערעורים. לעומת זאת, המחוזי נתן בעיניה משקל יתר – ואולי אפילו משקל בלעדי – לנתונים הסטטיסטיים הכלליים.
השופטת הבהירה כי מספיק לבחון את הטיפול הבלתי מספק בתלונותיו של המבקש מ-2009, על מנת לקבל את הערעור. מעבר לכך, השופטת אף התעמקה בחומר הרפואי שבחוות הדעת מטעם המדינה וסברה שהמסקנה הסטטיסטית שהציגה אינה נכונה בהכרח.
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין הסכים והוסיף כי "שיקולים סטטיסטיים כבודם במקומם, ויש מקום להביאם בחשבון, אך גדולתה של הרפואה היא ביחס האינדיבידואלי לכל מטופל וחולה".
גם השופטת ענת ברון הצטרפה להכרעה. משכך, הערעור התקבל, פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בוטל, והוחזרו קביעות וועדת הערעורים. משרד הביטחון חויב בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין