בתביעה הייצוגית שהוגשה נגד ויזה כ.א.ל ב-2012 נטען כי החברה גובה מלקוחותיה "עמלת המרת מטבע" על עסקאות שהם מבצעים בחו"ל, אך כשהעסקה מבוטלת היא לא מזכה את הלקוח בסכום העמלה. בעקבות ההסכם שהושג החברה תבצע שינויים טכנולוגיים במערכותיה.
בתביעה ייצוגית שהתנהלה בארבע השנים האחרונות בבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען כי ויזה כ.א.ל גובה מלקוחותיה "עמלת המרת מטבע" על עסקאות שהם מבצעים בחו"ל, אך כשהלקוח מבטל את העסקה ומחזיר את המוצר לבית העסק – היא לא מזכה אותו בסכום העמלה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תביעות ייצוגיות
החברה טענה בתשובה כי יש להבחין בין שני סוגי עסקאות: "עסקת זיכוי" ו"עסקת ביטול". היא ציינה כי עסקת זיכוי היא עסקה עצמאית לכל דבר ועניין שאינה מזכה בהשבת העמלה. לעומת זאת, כשהלקוח חויב בטעות מדובר בעסקת ביטול ובמקרה זה הוא כן זכאי להשבה.
לדבריה, סיווג העסקה תלוי באופן בו מדווחים בתי העסק על העסקה לארגון ויזה הבינלאומי ולה אין כל שליטה על כך. היא הדגישה כי אין לה יכולת להתחקות אחר מהות העסקה בפועל וכי גביית העמלה נעשית בהתאם להסכמים שלה מול לקוחותיה.
המבקש השיב כי ההבחנה שמבקשת הנתבעת לעשות בין סוגי העסקאות שגויה. לדבריו, על פי הגדרות ארגון ויזה הבינלאומי כשעסקה בוטלה והמוצר הוחזר לבית העסק הפעולה תסווג בוודאות כ"עסקת זיכוי" – סיווג שלשיטת הנתבעת לא מזכה אותו בהשבת העמלה שנגבתה ממנו.
במהלך הדיונים ניהלו הצדדים משא ומתן במטרה להגיע לפשרה. השופטת ד"ר דפנה אבניאלי הציעה לצדדים ל"יישר קו" עם הסכם פשרה שאושר באפריל 2015 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בתביעה דומה שהוגשה נגד לאומי קארד (ת"צ 60684-07-13).
ביולי השנה הגישו הצדדים הסכם פשרה לאישור בית המשפט. נקבע כי הוא יחול על לקוחות החברה שנגבתה מהם עמלת המרה בשבע השנים שקדמו להגדת התביעה. החברה התחייבה להשיב ללקוחות שביטלו את העסקה מול בית העסק את סכומי העמלה.
החברה הצהירה בהסכם כי סך העמלות שנגבו בעבר מלקוחות היה כ-2.6 מיליון שקל. הוסכם כי החברה תשיב ללקוחות 60% מהסכום. במסגרת זו כ-100,000 לקוחות פעילים יזכו להשבה בסך כולל של 1.5 מיליון שקל.
ביחס לעתיד החברה התחייבה כי תערוך שינויים טכנולוגיים שיבטיחו כי היא תדע לזהות שעסקת "זיכוי" או "ביטול" נובעת מביטול עסקה מקורית שנערכה קודם לכן. כשיתבצע זיהוי כזה, היא תשיב ללקוח את עמלת ההמרה.
מממש את המטרות
השופטת אבניאלי כתבה כי ההסכם הוגן וסביר והיא מאשרת אותו. לדבריה, הסכם הפשרה מממש את המטרות שבבסיס התביעה הייצוגית – החזר כספי ללקוחות שנפגעו כתוצאה מגביית עמלת ההמרה במקרים בהם בוטלה עסקת המקור והבטחה כי הגביה לא תיעשה בעתיד. השופטת הוסיפה כי היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להסכם ולא הוגשו התנגדויות אחרות.
השופטת אישרה גם את הסכמות הצדדים בעניין הגמול ושכר הטרחה. למבקש נפסק גמול של 76,950 שקל ולעורך דינו שכר טרחה של 307,800 שקל. נקבע כי הם יקבלו סכומים גבוהים יותר אם סכום ההשבה בפועל יעלה על 1,710,000 שקל.
עם זאת השופטת קבעה כי התשלומים ייעשו בשני שלבים – התובע ועורך דינו יקבלו חצי מהסכום עם מתן פסק הדין ואת היתרה לאחר שהצדדים ידווחו לבית המשפט שהסכם הפשרה בוצע במלואו.
- ב"כ התובע הייצוגי: עו"ד רונן עדיני ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ברק טל ואח'
* עורך דין יוסף זינגר עוסק בתביעות ייצוגיות
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין