שמונה אחים ביקשו לבטל הסכם שנישל את אמם מזכויותיה בקרקע גדולה באור יהודה, בעוד שזיכה את אחותם גם בקרקע חלופית וגם בפיצוי כספי. האחים טענו כי האם סבלה מדמנציה כשאישרה את ההסכם המקפח הזה. החודש הם זכו בתביעה.
האם, שנפטרה בשנת 2011, גידלה גת במשך עשרות שנים בשטח שהתפרש על פני 8.6 דונמים באור יהודה.
בשנת 2001 רשות מקרקעי ישראל (אז המינהל) הגישה תביעה לפינוי השטח, ושמונה שנים לאחר מכן התקבל פסק דין שהורה לאישה ולבתה וחתנה שעברו להתגורר במקום, להתפנות תמורת פיצויים של 1.53 מיליון שקל מהמדינה.
לשאלות בנוגע לסכסוכי משפחה:
פנו ל-פורום משפחה של אתר פסקדין
הבת ובעלה לא הסכימו עם תוצאות פסק הדין, והגישו ערעור בשמם ובשם האם, שחתמה להם על ייפוי כוח. התיק הסתיים כעבור שנתיים בהסכם פשרה שלפיו הבת ובן זוגה יקבלו בתמורה לפינוי זכות חכירה בקרקע חלופית ופיצוי של 600 אלף שקל, ואילו האם לא תקבל מאום.
כשילדיה האחרים של האישה שמעו על הסכם הפשרה הם מיד פנו בבקשה למינוי אפוטרופוס לאמם, שלטענתם, סבלה מדמנציה בעת החתימה על ייפוי הכוח ואישור הסכם הפשרה, כך שאין לשני המסמכים תוקף משפטי. למרבה הצער, האישה נפטרה לפני שבית המשפט דן בבקשת ילדיה.
בשנת 2012 העלו הילדים את טענותיהם בבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת בקשה שהגישו נגד אחותם ובן-זוגה, וכן נגד מינהל מקרקעי ישראל ומנהל העיזבון של אמם המנוחה. הם טענו כי הסכם הפשרה – שנישל את אמם מרכושה ומפרנסתה – בלתי חוקי.
האחות ובעלה הכחישו את הטענות. לטענתם, יתר האחים כלל לא ידעו מה היה מצב המנוחה, שכן לא היו בקשר עמה. הם טענו, כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה וכי היא זו שיזמה את הגשת הערעור.
המינהל ומנהל העזבון התנגדו אף הם לבקשה. המינהל טען כי הסכם הפשרה סביר ביותר, ואילו מנהל העזבון טען כי את הסכסוך בין האחים יש להותיר להכרעת בית המשפט למשפחה. ואולם, לנוכח מסקנותיו הנחרצות של השופט אורן שוורץ בדבר מצבה של המנוחה – כלל לא היה צורך לדון בטענות אלה.
המסמכים הרפואיים הוכיחו
השופט שוורץ התקשה אמנם להאמין למבקשים, עדים בעלי אינטרס כספי שלא היו בקשר עם אמם טרם מותה. עדויותיהם בדבר מצב אמם המנוחה בתקופת החתימה על הסכם הפשרה, פסק לפיכך, מהוות עדות שמועה לא קבילה. אלא שלמרות זאת השופט הגיע למסקנה כי ההסכם צריך להתבטל.
קביעתו נשענה על המסמכים הרפואיים של המנוחה, שהעידו כי בשנה האחרונה לחייה – אותה שנה בה חתמה על ייפוי הכוח לבתה וחתנה – היא סבלה מדמנציה מתקדמת.
בהתחשב במצבה הקוגניטיבי, פסק השופט, לא ייתכן שהסכימה במודע או מתוך רשלנות לפשרה השוללת ממנה זכויות מהותיות.
"כאשר עסקינן בקשישה בערוב ימיה, ששמה מבטחה במשפחתה הקרובה והיא מצויה במצב דמנטי, לא ניתן לייחס לה התרשלות כלשהי", כתב השופט שוורץ וביטל את הסכם הפשרה. בתה וחתנה של המנוחה חויבו בהוצאות ושכ"ט בסך 12,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד משה פולק
- ב"כ המשיבים: עו"ד יהודה חימי
* עורך דין אלי אביב עוסק בדיני משפחה ומקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין