חברה פלסטינאית טענה שב-2007 הפקידה סחורה בידי חברת שירותי אחסון בנמל אשדוד וזו מכרה אותה ללא אישורה. הנתבעת טענה שהתובעת היא שביקשה ממנה למכור את הסחורה על מנת לכסות את חוב האחסון. השופט העדיף את גרסת התובעת ופסק לטובתה כ-50,000 שקל.
חברה פלסטינאית בשם "דאדר" העוסקת בייבוא מוצרי תפירה הזמינה בשנת 2007 משלוח של כפתורים, רוכסנים וחוטים מסין.
לייעוץ בתחום:
עורך דין חוזים
הסחורה הגיעה לנמל אשדוד אך המדינה סירבה לשחרר אותה מהמכס בשל סגר שהוטל באותה תקופה על רצועת עזה. "דאדר" החליטה כי בינתיים תאחסן את הסחורה והפקידה אותה בידי "דקל הפעלת מחסנים" – חברה פרטית המספקת שירותי אחסון בנמל.
בתביעה שהגישה באוגוסט 2010 טענה "דאדר" כי "דקל" מכרה את הסחורה ללא ידיעתה מספר חודשים קודם לכן.
התובעת הוסיפה כי נודע לה על המכירה בשיחת טלפון מקרית עם מנהל הנתבעת והדבר אילץ אותה לבטל עסקה מול לקוח שביקש לקנות ממנה את הסחורה מה שפגע קשות במוניטין שלה וברווחיה. התובעת טענה כי עקב המכירה נגרמו לה הפסדים של כ-265,000 שקל.
הנתבעת טענה מצדה שהתובעת היא שפנתה אליה וביקשה ממנה למכור את הסחורה מכיוון שערכה הלך וירד משמעותית בתקופת האחסון הממושכת. בנוסף, התובעת לא שילמה לה את מלוא דמי האחסון והוסכם ביניהן כי התמורה שתתקבל עבור הסחורה תשמש למחיקת החוב. בהתאם להבנות אלה מצאה הנתבעת קונה ומכרה לו את הסחורה בסכום של 12,000 שקל.
התובעת השיבה כי שילמה ל"דקל" את מלוא דמי האחסון באמצעות העברות בנקאיות ובמזומן.
"ירי והפצצות"
השופט יוסף סוהיל מבית משפט השלום בנצרת דחה את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות המכירה.
לדבריו, עדותו של מנהל הנתבעת הייתה רצופת סתירות ועל אף שמסר בבית המשפט כי בידיו מסמך בכתב בו מאשרת לו התובעת למכור את הסחורה, המסמך מעולם לא הוצג.
מנגד, מנהל התובעת העיד כי מעולם לא נתן הסכמתו למכירת הסחורה ואף התחייב למכור אותה ללקוח שלו ולכן "לא מתקבל על הדעת" שהסכים שהנתבעת תמכור אותה לצד שלישי.
בנסיבות אלה שוכנע השופט שהנתבעת מכרה את הסחורה ללא אישור התובעת ובכך הפרה את התחייבותה לשמור ולאחסן עבורה את הסחורה.
עם זאת, טענת התובעת שדמי האחסון שולמו במלואם נדחתה. לדברי השופט, התובעת הוכיחה כי ביצעה העברות בנקאיות לנתבעת אך לא הביאה הוכחות לתשלומים שביצעה במזומן.
השופט הבהיר כי הוא מקבל את הסבריו של מנהל התובעת שלאורך השנים שחלפו אבדו המסמכים המוכיחים את התשלומים שבוצעו במזומן מכיוון ש"משרדו היה חשוף לירי והפצצות וכל מה שהיה במשרד הלך לאיבוד", אך הוא יכול היה להוכיח את ביצוע התשלומים בדרכים אחרות.
השופט הוסיף כי התובעת לא הוכיחה פגיעה במוניטין ופגיעה ברווחים ולכן על הנתבעת לפצות אותה בעלות הסחורה בלבד תוך קיזוז יתרת חוב האחסון.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי הנתבעת תפצה את התובעת ב-45,828 שקל. על הנתבעת הוטלו בנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא מצוינים בפסק הדין
* עורך דין ורו"ח עימאד נאסאלדין עוסק במשפט מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין