אישה נשואה שניהלה רומן עם רופא המשפחה שלה, צילמה אותם מקיימים יחסי מין והגישה נגדו תביעה בטענה לניצול ואונס. בימ"ש השלום קיבל את התביעה ופסק לה פיצוי של כחצי מיליון שקל. המחוזי הפך את ההחלטה. האישה ערערה לעליון.
אישה נשואה ניהלה במשך כארבע שנים רומן עם רופא המשפחה שלה. בשלב מסוים החליט הרופא לסיים את הקשר. בעקבות זאת, ובעצת בעלה, צילמה האישה שני מפגשים נוספים בינה לבין הרופא, שבהם קיימו יחסי מין.
לייעוץ בנושא נזקי גוף ונפש
פני/ה לעורך דין דיני נזיקין
מצוידת בצילומים היא הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה נזיקית נגד הרופא בה טענה לניצול מיני ואונס.
מנגד, הרופא הגיש תביעה נגדית וטען כי האישה מונעת מנקמה וכי היא ובעלה מנסים כעת לסחוט אותו. הוא דרש פיצוי על הפגיעה בפרטיותו והנזקים הנפשיים שנגרמו לו בעקבות נסיון הסחיטה והפצת הסרט האינטימי.
בימ"ש השלום קיבל את תביעת האישה אף שמצא כי שיקרה בחלקים מעדותה, וקבע כי הרופא ניצל אותה והפך אותה לשפחת מין, תוך הבעת אדישות למצבה הנפשי המעורער.
בד בבד הוא דחה את התביעה הנגדית שהגיש הרופא, וחייב אותו לפצות את האישה בלמעלה מחצי מיליון שקל.
הרופא לא השלים עם פסק הדין וערער עליו לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם ההכרעה התהפכה: המחוזי קבע כי האישה והרופא ניהלו רומן שהושתת על הסכמה ורצון חופשי. המחוזי כן ייחס חשיבות לסתירות בעדות האישה, וקבע כי לא מדובר באישה חסרת אונים או מנוצלת.
ביהמ"ש הסכים שכללי האתיקה אוסרים על רופא לקיים יחסי מין עם מטופלת, אך לגישתו, עניין זה צריך להתברר במישור המשמעתי ולא הנזיקי. משכך, הפיצויים שחויב בהם הרופא – בוטלו.
הפעם האישה סירבה לקבל את הדין והגישה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. היא טענה, כי בבסיס החלטת המחוזי עומדת תפיסה ערכית לא ראויה, שלפיה קיום יחסי מין עם מטופלת לא נחשב לניצול רק משום שמערכת היחסים נמשכה לאורך זמן והיא לא הביעה התנגדות אקטיבית.
לטענתה, הרופא התרשל כשבחר לשכב עמה כשהייתה במצב פגיע, ולדעתה, נדרשת בתיק הכרעה עקרונית, שתגדיר את גבולות היחסים המותרים בין רופא למטופל.
הגיע הזמן לסיים
השופט צבי זילברטל החליט לדחות את הבקשה גם מבלי לשמוע את עמדת הרופא. לשיטתו, המבקשת מעוניינת להביא להתערבות בממצאים עובדתיים בנוגע למערכת היחסים שניהלה עם הרופא, למרות העובדה שנבדקו על ידי שתי ערכאות.
לקביעת השופט, לא מדובר במקרה חריג המצדיק זאת וממילא תפקידו של ביהמ"ש העליון אינו לתקן טעויות, אף שלעמדתו המחוזי לא שגה בקביעתו.
השופט הוסיף, כי הממצאים בתיק מעידים כי ביהמ"ש המחוזי עיגן את מסקנתו בראיות ולא הביע כל עמדה לגבי הסוגיה הרחבה של יחסי רופא מטופל אלא עסק בעניינם הפרטני של הצדדים.
"הפרשה הנדונה הסבה בהכרח צער רב ועוגמת נפש לכל המעורבים ולעיתים עלול גם להיווצר פער בין התחושות הסובייקטיביות של הנוגעים בדבר לבין האמת המשפטית כפי שזו נקבעת על-ידי בית משפט מוסמך. לאחר שהפרשה נבחנה על-ידי שתי ערכאות, הגיעה העת לסיים את הפרק המשפטי שבגדרה, בתקווה שחלוף הזמן יביא עמו מרפא להיבטים אחרים שלה", סיכם השופט את החלטתו. לא נפסקו הוצאות.
* עו"ד דניאל אדזיאשוילי עוסק בתחום נזקי הגוף, רשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין