בימ"ש השלום הסתפק במאסר על-תנאי ושל"צ, אפילו שזו לא הייתה הפעם הראשונה שבה האישה גנבה, וכבר קיבלה עונש דומה בעבר. המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע שהפעם האישה תרצה מאסר בפועל.
במשך שנתיים עבדה האישה כעוזרת בית אצל מעסיקיה, עד שיום אחד בנובמבר 2011 היא גנבה ממגירה במטבח עשרה תכשיטים וכסף מזומן, בשווי כולל של כ-137,000 שקל. לאחר שנתפסה, היא סיפרה שנקלעה לנסיבות קשות – בעל חולה ולחצים נוספים – והתחננה שלא ישלחו אותה לכלא.
מחפש סניגור?
פנה ל - עורך דין פלילי
במהלך הדיונים בבית המשפט, ולאחר שטענה כי כל מעסיקיה הקודמים היו מרוצים מעבודתה, התברר כי ב-2009 האישה הורשעה בגין אותו סוג של מעשים, כאשר במהלך חמש שנים שבהם עבדה כעוזרת בית, גנבה ממעבידיה סכומי כסף ותווי קנייה בשווי 90,000 שקל. בזמנו הוטל עליה מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים ופיצוי כספי.
גם הפעם בימ"ש השלום הסתפק בעונש קל יחסית, כאשר שוב הרשיע אותה בעבירה של גניבה בידי עובד והאריך את המאסר-על-תנאי למשך שנתיים נוספות, בתוספת שירות לתועלת הציבור ופיצוי כספי למתלוננים.
המדינה הגישה ערעור בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בטענה שהעונש קל מדי. לטענתה, יש להחמיר בעונש ולהטיל על האישה מאסר בפועל לריצוי, וכן להפעיל בנוסף את המאסר-על-תנאי שנגזר עליה במקרה הקודם.
מנגד, האישה ביקשה שלא להתערב בגזר הדין של בימ"ש השלום, שאימץ את המלצת שירות המבחן והעדיף את האפיק השיקומי, תוך התחשבות בבעיות האישיות והחברתיות.
לדבריה, בעלה סובל מבעיות בריאותיות ומעשיה בוצעו עקב נסיבות חיים קשות. עוד נטען כי מאסר בפועל עלול להביא לתוצאות הרסניות לה ולמשפחתה.
לא הפנימה
באורח חריג יחסית, סגן הנשיא השופט רון שפירא והשופטים אברהם אליקים ובטינה טאובר החליטו להחמיר בעונש שהוטל על האישה.
השופטים סברו שלא הייתה הצדקה להימנע ממאסר בפועל, לנוכח העובדה שהאישה כבר ביצעה בעבר את אותן עבירות. עוד הוזכר שהאישה "נאלצה" להודות רק לאחר הבינה כי גניבתה הקודמת תיחשף.
עם כל הצער בנוגע לנסיבות קשות, הם אינן מצדיקות מעשים פליליים, ובטח שלא חזרה על ביצוע עבירות על ידי אישה שמעל ראשה תלוי ועומד עונש מאסר על-תנאי, קבעו השופטים.
בנוסף נכתב: "משהובהר כי עונש מותנה אינו מספק את ההרתעה הנדרשת וציבור הנפגעים הולך וגדל, אין מנוס אלא להעלות בדרגה את אמצעי הענישה באופן שיגן על הציבור, ואולי גם ירתיע יותר לעתיד".
השופטים גם העירו כי אלמלא הסדר הטיעון שנחתם עימה לאחר המקרה הראשון, הייתה האישה מרצה מאסר בפועל כבר אז, אולם האישה לא הפנימה את החסד שנעשה איתה.
בסיכומו של דבר, הוטל על האישה עונש של 16 חודשי מאסר בפועל (10 מהם מאסר על-תנאי שהפך למאסר בפועל), וכן 6 חודשי מאסר על-תנאי.
לפני סיום נציין שבתי המשפט רואים בעין שונה לחלוטין נאשם שזו הפעם הראשונה שהוא עומד לדין לעומת נאשם שחוזר על העבירות, בייחוד כאשר מרחף מעל ראשו מאסר מותנה. בדרך כלל, לראשון תעמוד שורה של נסיבות מקלות (עבר פלילי נקי, מעידה ראשונה וחד-פעמית), ואילו לאחרון תעמוד שורת נסיבות מחמירות – הדבר הזה יתבטא כמובן בענישה.
עם זאת, חשוב לזכור, כי בדרך כלל התביעה מנועה מלהציג את עברו של הנאשם כראיה לאשמתו, אלא אם הנאשם מחליט לדבר על כך בעדותו כפי שקרה במקרה הזה. ברור, כי מדובר בטעות חמורה.
- ב"כ המדינה לא צוין
- ב"כ המשיבה: עו"ד איימן פרו
* עו"ד אנדריי ורשצ'גין עוסק במשפט פלילי.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר
ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל
פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין