עסקה לרכישת בית בהרצליה התעכבה במשך יותר משנתיים מכיוון שהמוכר לא חתם על מסמכים חשובים. לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב דחה את טענתו כי הרוכשת דווקא "הרוויחה" מהעיכוב בשל ירידת שער הדולר, וקבע כי הוא הפר את ההסכם הפרה יסודית.
המוכר, אזרח איטלקי, חתם על הסכם למכירת ביתו שבהרצליה לפני תשע שנים. ההסכם קבע כי הבית יימכר תמורת 1.45 מיליון דולר ויימסר לרוכשת בשנת 2008. עוד נקבע בו כי אם מישהו יפר את ההסכם הוא יפצה את הצד השני ב-145,000 דולר (10% מסכום העסקה).
הצד השני מפר הסכם מכר?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
חלף הזמן והבית לא נמסר לרוכשת בזמן. לאחר שפנתה לבית המשפט, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובעקבותיו המוכר חתם על שטרי משכנתא ועורכי הדין של הצדדים נפגשו בטאבו בנתניה כדי לרשום אותה.
אלא שאז נוצרה בעיה חדשה, כיוון שלא הייתה התאמה בין מספר הדרכון שנרשם על שטרי המשכנתא לבין מספר תעודת הזהות של המוכר – שלפיה נרשמה בעלותו על הבית. בשל כך, רשם המקרקעין סירב להשלים את הרישום עד שהמוכר יחתום על תצהירי זיהוי.
למרות התחייבותו לפעול לקידום העסקה לפי הסכם הפשרה, המוכר לא חתם על התצהירים במשך זמן ארוך. בשנת 2010 הגישה נגדו הרוכשת תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בשל הפרת הסכם המכר לבית משפט השלום בתל אביב.
במקביל, היא גם הגישה בקשת ביזיון לבית המשפט המחוזי, בטענה שבכך שאינו חותם על תצהירי הזיהוי הוא מבזה את בית המשפט. במהלך אחד הדיונים בבקשה זו הצליח בית המשפט להביא את המוכר לחתום על תצהירי הזיהוי, ובשנת 2011 הבית סוף סוף הועבר לרוכשת.
ואולם, הרוכשת לא ויתרה על תביעת הפיצוי והיא המשיכה להתנהל.
המוכר טען להגנתו כי לא חתם על התצהירים מכיוון שהתובעת הפרה בעצמה את ההסכם, כשאפשרה לבנה לערוך בבית שינויים עוד לפני ששילמה את מלוא התמורה על העסקה, ואף תבעה בעצמו את הפיצוי המוסכם.
בנוגע לפיצוי, הוא טען כי התובעת לא זכאית לדבר משום שבפועל המוכר היא "נהנתה" מהעיכוב בעסקה, שכן בשל ירידת שער הדולר היא יצאה "מורווחת" ב-357,000 שקל.
התנהלות לא ראויה
השופטת עינת רביד קבעה כי בנה של התובעת אכן ביצע שינויים בנכס עוד לפני שהעסקה הושלמה, אך הבהירה לנתבע שהיה עליו להעלות את הטענה הזו עוד במסגרת התביעה מ-2008. מכיוון שלא עשה זאת – הוא למעשה ויתר על הטענה הזו, והיא נדחתה.
לעומת זאת, השופטת קיבלה את טענת התובעת, לפיה סירובו של הנתבע לחתום על התצהירים לאחר ההגעה לפשרה ב-2008 היה ללא סיבה מוצדקת.
"עשיית דין עצמית ואי חתימה רק על מנת לעכב את הרישום בשל פגיעה נטענת בנכס אינה התנהלות ראויה, ולפיכך אינה יכולה להוות תירוץ להפרת הסכם", כתבה השופטת בפסק הדין.
בנוגע לסכום הפיצוי, השופטת החליטה להפחית את הפיצוי המוסכם במחצית, בהתחשב בכך שההסכם קוים בסופו של דבר. בתוך כך, השופטת ציינה כי גם אם התנהלותו הבעייתית של המוכר "חסכה" לתובעת כספים, אין בכך כדי למנוע ממנו מלשלם על הפרת ההסכם.
לבסוף המוכר חויב לשלם לתובעת 263,175 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 50,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נתי אגמון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גיא קינן
* עורך דין רועי טיבי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין