פרשה חמורה של הטרדה מינית במשרד ממשלתי שנחשפה לפני 17 שנה העסיקה את בית הדין לעבודה בעשור האחרון, לאחר שאחת המתלוננות דרשה פיצוי על התנכלות מצד עובדי המשרד בשל הגשת התלונה. בית הדין האזורי לא האמין לה, אך הארצי קיבל את ערעורה.
המערערת עבדה באחד ממשרדי הממשלה ולפני כ-17 שנים אזרה אומץ והתלוננה על כך שהייתה קורבן להטרדה מינית מצד אחד העובדים במקום. תלונתה חשפה קורבנות נוספים ובעקבות זאת המטרידן הורשע בהליך פלילי ופוטר מעבודתו בשירות המדינה.
לשאלות בתחום דיני עבודה:
פנו ל-עורך דין דיני עבודה
בשנת 2000, בעוד הפרשה מתבררת, מונה למשרד מנכ"ל חדש, שהיה מקורב לאותו עובד, ובסמוך למינויו נמסרה למערערת הודעה על אי חידוש חוזה העבודה שלה. כך החלה המלחמה המשפטית שלה במערכת.
היא הייתה בטוחה כי פוטרה בעקבות מעורבותה בחשיפת פרשת ההטרדות המיניות, ובזכות פנייתה לבית הדין האזורי לעבודה הוחזרה לעבודה.
אלא שחזרתה לעבודה לא הקלה עמה, לפי גרסתה. היא טענה כי לאחר ששבה לעבוד המנכ"ל החדש ועובד בכיר נוסף התנכלו אליה. היא הועברה למשרד צדדי בקצה המסדרון, ללא ציוד משרדי או עבודה לעשות, לא אישרו לה הוצאות או שעות נוספות, והופעלו עליה לחצים כבירים כדי שתבטל את התלונה. ההתנכלות הסתיימה לטענתה רק לאחר שהשניים עזבו את המשרד ב-2001.
שנתיים לאחר מכן היא תבעה מהמדינה, המנכ"ל והעובד הבכיר חצי מיליון שקל בשל הפרת החוק למניעת הטרדה מינית. כמו כן, היא תבעה מהמדינה פיצוי נוסף של כחצי מיליון שקל בטענה שסבלה מפגיעה בקידומה ובזכויותיה.
בכתב ההגנה שלה, טענה המדינה כי תלונות התובעת טופלו במסירות נפש. המדינה הוסיפה כי התובעת אחראית לכך שלא התקדמה מקצועית והפנתה להרשעתה בביצוע עבירות משמעת חמורות, כגון אי החתמת כרטיס נוכחות.
המנכ"ל והעובד עמדו על כך שההחלטה לסיים את עבודת התובעת במשרד התקבלה ללא קשר אליהם, וכי עם שובה עשו כל מאמץ כדי לקיים מולה מערכת יחסי עבודה נאותים.
בית הדין האזורי העדיף את גרסת הנתבעים, ותביעות העובדת נדחו לאחר שנקבע כי לא הוכיחה שסבלה מהתנכלות. כך הגיע המקרה לבית הדין הארצי לעבודה, אליו ערערה התובעת.
מערכת יחסים עכורה
השופטות רונית רוזנפלד, סיגל דוידוב-מוטולה ונטע רות תמכו בקביעותיו של בית הדין האזורי כי בהיבט של הטיפול בתלונות המערערת מצד המדינה. נקבע כי בהקשר זה בהתנהלות המדינה לא נפל כל פגם, וכי תלונות המערערת, כמו גם יתר התלונות על ההטרדה המינית במשרד, טופלו בצורה ראויה.
ואולם, לא כך באשר לסוגיית ההתנכלות. השופטות מצאו כי עם חזרתה של התובעת לעבודה, שררה במשרד אווירה הקשה שנבעה בין היתר ממעורבותה בחשיפת ההטרדה המינית.
השופטות קבעו כי הוכח שהנתבעים – המנכ"ל והעובד הבכיר – תמכו בגלוי בעבריין המין, והתנכלו במערערת במסגרת העבודה. הוכח כי הם הציקו לה, לא סיפקו לה ציוד משרדי, לא אישרו את דוחות השעות שלה, לא אישרו את ההוצאות שלה ולא אחת גרמו לעיכוב בתשלום שכרה.
משכך, גם הם וגם המדינה יצטרכו לפצות את התובעת על ההתנכלות. המדינה, חויבה בחלק הארי של הפיצוי – 55,000 שקל על כך שאפשרה את ההתנהלות הלא ראויה, ואילו המנכ"ל והעובד הנוסף ישלמו לה יחד 10,000 שקל. לא נפסקו הוצאות.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד אריאל שמר, עו"ד ליר חן
- ב"כ המשיבים: עו"ד ליטל ניצן, עו"ד קארן שמיט
* עורך דין ד"ר אריאל בוכניק עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין