המדינה שכרה למשרד הרווחה בניין בנצרת. לאחר ארבעה אירועי ירי וחבלה מחוץ לבניין, היא ביקשה לצאת מהחוזה, אולם המשכיר סירב וביקש פיצויים. ביהמ"ש העליון קבע כי האירועים הפליליים היו קשורים לסכסוך משפחתי של המשכיר, ומנעו מהמדינה להשתמש בבניין.
במרץ 2007 פרסמה המדינה מכרז לפיו היא מחפשת בניין להשכרה בנצרת לטובת משרד הרווחה. על מנת לקבל את המכרז, היה על המציע להתאים את המבנה למדינה, תמורת שכירות קבע של מינימום של עשר שנים.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מקרקעין
כשנה וחצי לאחר מכן זכה במכרז בעליו של בניין שלוש קומות. הוא ביצע את ההתאמות הנדרשות תוך השקעת סכומים נכבדים, ומשרד הרווחה התמקם בו בפברואר 2009.
אולם אירועי אלימות שהתרחשו במהלך 2010 גרמו למשרד הרווחה לעשות חושבים. בספטמבר התבצע ירי אוטומטי לעבר קומת החנויות במבנה; בנובמבר פוצץ מטען חבלה בכניסה למבנה, שגרם לנזקים למערכת החשמל, ומנע מעובדי המשרד להשתמש במבנה; למחרת נורו יריות שחדרו לחדרי קציני המבחן – באותו היום פונו כל העובדים מהבניין; ובפברואר 2012, (לאחר שהמדינה כבר החלה להתפנות פיזית מהמקום) הונחה מכונית תופת בסמוך לכניסה.
במאי 2012, אחרי שכבר נשלחה התראה בעניין, שלחה המדינה הודעה רשמית למשכיר שבעקבות מעשי החבלה לא נותרה לה ברירה אלא לפנות את הבניין ולהפסיק לשלם שכירות. זאת, לאחר שכבר שילמה כ-1.3 מיליון שקל עבור שנה וחצי מבלי להשתמש בנכס בפועל.
המשכיר סבר שמדובר בהפרה של הסכם השכירות והגיש תביעה לפיצוי של 10 מיליון שקל בבית המשפט המחוזי בנצרת. בסכום זה כלל פיצוי עבור ההתאמות שביצע כדי לזכות במכרז, דמי שכירות לתקופת מינימום של עשר שנים, הפסד רווחים ועוד, כאשר לטענתו האירועים הפליליים כוונו נגד עובדי משרד הרווחה.
ביוני 2014 דחה בית המשפט את טענותיו וקבע כי מהראיות ומנתוני המשטרה עולה שהרקע לאירועים הוא סכסוך דמים בין משפחתו לבין משפחה אחרת בעיר.
לפיכך נקבע שהמדינה הייתה זכאית להשתחרר מהחוזה כדי לא לסכן את שלום הציבור וחיי עובדיה, והפיצוי היחיד לו זכאי התובע הוא על הכספים שהשקיע בהתאמת המושכר, בסך כ-2.5 מיליון שקל.
עם זאת פסק בית המשפט כי מאחר שלתובע יש חלק באשמה, משום שידע על מאבק הדמים המתחולל סביבו ובמועד ההתקשרות היה עליו לגלות זאת למדינה, הוא יקבל רק מחצית מהסכום שהשקיע.
בהתאם לאמור חויבה המדינה בתשלום של כ-1.25 מיליון שקל, אליו נוספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100 אלף שקל.
במחצית 2014 ערער המשכיר על פסק הדין לבית המשפט העליון.
בטחון עובדי המדינה
השופטים יצחק עמית, נעם סולברג וענת ברון דחו את הערעור, והסבירו שלא ניתן לדרוש מהמדינה לשלם על השכירות עד לסיום תקופת המינימום שבהסכם. לדעתם מדובר בבקשה חסרת תום לב מצד המערער מאחר שהמדינה נאלצה לעזוב את הבניין בשל האירועים הפליליים שנבעו מקשריו עם גורמים עבריינים, ואיימו על ביטחונם של עובדי ובאי משרד הרווחה.
השופטים סברו שהמדינה נהגה מעל ומעבר למצופה, כשהמשיכה לשלם דמי שכירות שנה וחצי אחרי האירועים וביקשה לעזוב רק אחרי האירוע הפלילי הרביעי – בעוד שלמעשה יש לראות בה כמי שנמנע ממנה השימוש בבניין המושכר.
לדעתם גם הפיצוי על התאמת המושכר שנפסק לטובת המערער היה גבוה מהנדרש, אולם מאחר שהמדינה לא ערערה עליו, הוא נשאר על כנו.
המערער ישלם למדינה הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד אבראהים באדר; עו"ד עמראן חטיב; עו"ד מנאל מסאלחה
- ב"כ המשיבה: עו"ד שמרית גולן
* עורך דין שלומי שריקי עוסק בדיני מקרקעין ודיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לוייר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין