בית המשפט הטיל את האחריות על חברת האבטחה, ולא על המדינה שהעסיקה אותה, מאחר שלא הקפידה על נהלי העלייה למשמרת.
המדינה שכרה את שירותי חברת האבטחה "מודיעין אזרחי" על מנת לאבטח את העיר העתיקה בירושלים. באוגוסט 2007 יצאו שני מאבטחים מטעמה לסיור בחלק המזרחי של העיר העתיקה. לקראת סיום הסיור, הם התקרבו לחלק המערבי של הרובע הנוצרי, המוכר כאזור תיירותי.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין נזקי גוף
לאחר שהמתח מהסיור של הבוקר ירד והשניים היו בדרך לארוחת צהריים, אחד מהמאבטחים נכנס לחנות לקנות משהו, וברגע זה הרגיש המאבטח שני כי מישהו חטף לו את האקדח. כשהסתובב, ראה מחבל שמנסה לירות, והחל לרוץ אחריו. כשהשניים החלו להיאבק, המחבל ירה בו מטווח אפס, פגע בכתפו והוא נפל. חבול ומדמם, ניסה המאבטח לדווח על האירוע בקשר, אולם הוא היה תפוס בעקבות החלפת משמרות.
המאבטח השני ששמע יריות, החל לרוץ לכיוון האירוע. כשהמחבל קלט אותו הוא התחיל לירות גם לעברו, אולם לבסוף המאבטח הצליח לנטרל אותו. שמיעתו נפגעה בעקבות הירי, אותו תיאר כמספר דקות בו נורו מעל לארבעים כדורים.
ביוני 2010 המאבטחים תבעו את חברת האבטחה והמדינה בבית משפט השלום בירושלים.
לטענתם, החברה התרשלה כשלא דאגה לתפס בטחון שקושר את האקדח לתיק הנשיאה, וכשלא הקפידה על נוהלי החזקת הנשק, כך שיהיה מוסתר מתחת לחולצת המאבטחים.
לדעתם גם המדינה, שאחראית באופן עקיף לבטיחותם, התרשלה, משום שכמי ששכרה את שירותי חברת האבטחה, היה עליה לוודא שההנחיות ונהלי הבטיחות מתקיימים.
הנתבעות טענו שהמאבטחים הם האשמים הבלעדיים, משום שנהגו בזלזול מתמשך בעבודתם, ולא קיימו נהלים ברורים – הם הלכו בחוסר תשומת לב תוך התעלמות מחשוד, ואיבדו קשר עין ושמיעה בכניסה לחנות.
נהלי עבודה חסרים
השופט עבאס עאסי קיבל את התביעה נגד חברת האבטחה, ודחה את התביעה נגד המדינה.
השופט שוכנע כי חברת האבטחה קיימה מערך הדרכה ואימונים הולם עבור המאבטחים, אך רשלנותה באה לידי ביטוי באי קיום נוהל הסתרת הנשק מתחת לחולצה – שנועד למנוע משיכת תשומת לב למאבטחים ולנשק ולמזער אפשרות של חטיפתו.
המאבטח שממנו נחטף הנשק התייצב לעבודה עם חולצה קצרה שלא מאפשרת להסתיר את הנשק מתחתיה, ולמרות שהוא לבש אותה פעמים רבות, מעולם לא העירו לו על כך שהיא לא מתאימה. כך גם קרה באותו יום, כשאחראי המשמרת לא טרח להעיר לו שחולצתו אינה עומדת בנהלים.
משהגיע למסקנה זו, סבר השופט עאסי, כי אין צורך לדון בעניין הרשלנות בהתקנת התפס (למרות שציין שנכון לאותה תקופה זו הייתה החלטה מחושבת של המשטרה).
השופט הוסיף שהכשל הנקודתי שנוצר בעקבות אי ההקפדה על נוהל הופעה מבצעית אינו מספיק כדי לייחס למדינה רשלנות בהתקשרות שלה עם החברה.
כשניגש השופט לקביעת הנזק, הוא קבע כי החברה תפצה את המאבטח שנורה בכתפו בסך של 940 אלף שקל, מתוכם ינוכו 911 אלף שכבר קיבל מהביטוח הלאומי.
המאבטח שנפגע בשמיעתו יפוצה בסך של 232 אלף שקל, מהם ינוכו 30 אלף שקיבל מהביטוח הלאומי. לפיצויים יצורף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד אבי שינדלר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מיכאל מגידיש
* עורך דין ד"ר מאיר טויזר עוסק בדיני נזיקין ותאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין