בית המשפט למשפחה בנצרת קיבל לאחרונה את תביעתו של סב לפינוי כלתו ונכדיו מדירה שבבעלותו. השופט דחה בכל תוקף את טענת הכלה לפיה היא הבעלים של חצי מהדירה מכוח חזקת השיתוף ונזף בה על שהגישה תביעה נגדית לפינוי חמיה מדירתם.
לתובע בניין מגורים בן שלוש קומות בנצרת. בקומה הראשונה מתגוררים הוא ואשתו. בקומה השלישית התגוררו מאז נישואיהם ב-2005 בנו וכלתו ונולדו להם שלושה ילדים. עקב סכסוך גירושין עזב הבן את הדירה והכלה המשיכה להתגורר בה עם הילדים.
לטיפול בסכסוכי גירושין
עורך דין דיני משפחה
בכתב התביעה דרש הסב כי הכלה תפנה את הדירה וטען כי היחסים בינו לבין הכלה אינם טובים והסלימו מאז סכסוך הגירושין. לדבריו, בנו השני מסרב לגור בקומה השניה שיועדה לו וגם בתו אינה מבקרת אותו, הכל כתוצאה מהתנהגותה של הכלה ופגיעתה בהם.
בהיותו אדם מבוגר שזקוק לבני משפחתו המשך מגורי הכלה בדירה מבודדת אותו ממשפחתו והוא מבקש לממש את זכותו כבעלים של המבנה ולהורות לה לעזוב את הדירה.
הכלה טענה כי תביעת הפינוי הוגשה כאמצעי ללחוץ עליה להתפשר על זכויותיה במסגרת הליכי הגירושין. היא הכחישה שהיחסים בינה לבין החם או משפחתו אינם תקינים ואמרה כי התרחקות ילדיו ממנו אינה קשורה אליה. הכלה הוסיפה כי מרבית הבניין נבנה מכספו של בעלה, בנו של התובע, ולכן יש לה זכות בעלות בדירה מכוח חזקת השיתוף.
הכלה הגישה תביעה נגדית כלפי חמיה, חמותה וגיסה בה טענה כי היא זכאית לזכויות בכל הבניין שנבנה ושופץ מכספים משותפים שלה ושל בעלה. בתביעה היא דרשה שהם יפנו את דירותיהם בבניין.
חוצפה ישראלית
השופט אסף זגורי התרעם על תביעתה הנגדית של הכלה ודחה אותה. השופט כתב כי מדובר ב"חוצפה ישראלית" וניצול לרעה של הליכים משפטיים. השופט הבהיר כי מחומר הראיות, כולל עדות הכלה עצמה, עלה שבניית המבנה הושלמה עוד קודם לנישואיה והיא לא כל ראיה לטענתה שבבניין הושקעו כספים משותפים.
יתר על כן, במסגרת הליכי איזון המשאבים המתנהלים בינה לבין בעלה היא כלל לא צירפה את חמיה וחמותה — הבעלים הרשומים של המבנה ולכן אין כלל אפשרות לקבוע כי יש לה זכויות בעלות במבנה.
אמנם, לעתים בית המשפט יקבע כי דירת המגורים היא משותפת אף אם הובאה לקשר על ידי אחד הצדדים, אולם במקרה זה מדובר בדירה שכלל לא נרשמה על שם הבעל והיתה רשומה כל הזמן על שם החמים והכלה "בוודאי שאינה יכולה לבקש לסלק את חמה, חמותה וגיסה ממקרקעין אלו", כתב השופט.
מנגד, קיבל השופט את תביעת הסב כנגד הכלה. לקביעת השופט, הוכח כי זכות הבעלות על המבנה כולו היא של הסב ומגורי הכלה בדירה נובעים מרשות שימוש. מדובר ברשות שאמנם לא הוגבלה בזמן ויתכן שללא הגירושין היתה נמשכת, אולם אין ספק כי התובע, נותן הרשות, יכול לבטלה בכל עת אלא אם כן הצדק מחייב שלא לעשות כן.
בנסיבות המקרה לא הוכח שהכלה השקיעה כספים בדירה ולכן אין להתנות את הפינוי בהשבה. אמנם, כתוצאה מהפינוי יגרם נזק לכלה וילדיה שייאלצו למצוא מקום מגורים אחר אך גם לסב נגרם נזק כתוצאה מתביעת הכלה, כשנאלץ להגן על ביתו בבית המשפט.
לפיכך קיבל השופט את התביעה, הורה לכלה לפנות את הדירה וחייב אותה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין עמית עוז עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין