במאי 2010 נפל הילד ונפגע במרפק שמאל. הוא פנה לבית החולים בנהריה שם הועלה חשד לשבר וידו גובסה. בחודשים שלאחר מכן התברר כי השבר לא התאחה וידו נותרה עם עיוות. בית המשפט קיבל באחרונה את טענותיו כי בית החולים טעה באבחון והתרשל בטיפול בו.
ב-2010, כשהיה התובע כבן 8 שנים, הוא נפל בסמוך לביתו ונפגע במרפקו השמאלי. יומיים לאחר הנפילה הוא פנה למיון בית החולים נהריה כשהוא סובל מנפיחות וכאבים חזקים, ושם גובסה היד והוא שוחרר.
לייעוץ בתחום:
עורך דין רשלנות רפואית
כאביו לא חלפו והוא פנה מספר פעמים לאורתופדים בקופת חולים לאומית, אך הרופאים רשמו לו משככי כאבים והפנו אותו לטיפולי פיזיותרפיה שלא עזרו.
רק לאחר מספר חודשים נמצא בבית החולים רמב"ם כי אזור הסחוס במרפק פגוע מה שהביא לעיוות המרפק וחוסר יכולת לכופף את היד.
בתביעה שהגישו הילד והוריו כנגד המדינה, שבבעלותה בית החולים נהריה, נטען כי האבחון שביצעו רופאי בית החולים היה מוטעה ומאחר שהשבר שנגרם לו היה בסחוס ולא בעצם – הטיפול הנכון היה קיבוע באמצעות ניתוח ולא באמצעות גבס.
התובעים הוסיפו כי כתוצאה מהטיפול הלא נכון, התאחה המרפק בצורה מעוותת וכעת לא ניתן יותר לתקן את הפגם והתובע ייאלץ לחיות עם נכות קבועה.
הנתבעת טענה כי האבחנה בבית החולים הייתה נכונה והתבססה על צילומי רנטגן. עוד לדבריה, אם נגרם לתובע שבר בסחוס, הדבר היה כתוצאה מנפילה נוספת שלו בבריכה בסכנין במהלך יוני 2010 וללא קשר לנפילה הראשונה שבגינה פנה למיון.
הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי נגד קופת חולים לאומית וטענה כי רופאי הקופה ייעצו לתובע לא לחזור לבדיקה בבית החולים ולא נתנו לו טיפול נכון.
קופת החולים הציגה חוות דעת לפיה השבר שנגרם לתובע היה בעצם ולא בסחוס, וטענה כי רופאי הקופה פעלו בצורה סבירה כשהפנו אותו לפיזיותרפיה.
בדיקה פשוטה יחסית
השופטת שושנה שטמר מבית המשפט המחוזי בחיפה כתבה כי צילומים מאוחרים שנערכו לתובע מוכיחים בבירור כי מיקום השבר היה באזור הסחוסי של המרפק, ולא באזור העצם, כפי שאבחנו רופאי בית החולים נהריה.
השופטת הסבירה כי לנוכח גילו הצעיר של הילד הייתה חשיבות מכרעת לאבחון נכון של השבר שכן מדובר באזור המתאחה סופית רק לאחר גיל 9.
לקביעת השופטת, לצורך אבחון מיקום השבר היה על בית החולים לבצע בדיקה פשוטה יחסית של השוואה בין צילומי מרפק ימין ומרפק שמאל, ומשלא עשה כן, הוא אחראי לנזקי התובע.
לדבריה, גם קופת החולים אחראית לנזק מאחר שעל אף ביקוריו החוזרים ונשנים של התובע לא גילו רופאי הקופה את הגורם האמיתי לכאביו.
לעניין הנזק קבעה השופטת כי לתובע נותרה נכות קבועה של 25%. בגין כאב וסבל, הפסדי שכר, הוצאות עתידיות ועזרת צד שלישי פסקה השופטת לטובת התובע 1,099,815 שקל.
המדינה חויבה גם בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של 20% מסכום הפיצוי שנפסק. קופת חולים לאומית חויבה להחזיר למדינה חצי מסכום הפיצוי בתוספת שכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איברהים גנטוס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עו"ד אביגיל בהט
- ב"כ קופת החולים: עו"ד פזית גלובינסקי
* עורך דין אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין