הסכם גירושין בין בני הזוג, שנחתם ב-1976, חייב את הבעל להשקיע את ערך חצי המניה שבבעלותו לטובת הילדים. האב, שפרש מאגד באחרונה, טען כי הסעיף לא תקף כיום. טענותיו נדחו אך נפסק כי את הכספים שיושקעו הילדים יקבלו רק אחרי מותו.
בני הזוג, שלהם שני ילדים, התגרשו לפני כארבעים שנה. שנים ספורות קודם לכן האב, חבר אגד, רכש מניה בארגון בסכום של 45,000 ל"י. בהסכם הגירושין נקבע כי אם הוא יעזוב את אגד הוא ישקיע סכום השווה לחצי מהמניה עבור הילדים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
האב פרש לגמלאות בינואר 2015. בעקבות זאת האישה הגישה תביעה ליישום הסעיף בהסכם, בה טענה כי יש להתאים את הוראות הסעיף למצב שנוצר עקב חלוף השנים.
לדבריה, הילדים כיום בשנות ה-50 לחייהם וביניהם לבין האב שורר נתק מוחלט. היא הוסיפה כי הילדים כבר אינם צריכים שהאב ישקיע את הכספים עבורם, ולכן עליו להעביר להם את הסכום כפי שהוא באופן מידי.
האב טען מנגד כי אין הצדקה לממש כיום את הסעיף. לשיטתו, מטרת הסעיף הייתה להבטיח את מזונות הילדים בקטנותם ואין צורך בכך כיום. הוא הוסיף כי האישה קיבלה בזמנו 20,000 ל"י תמורת חצי מהמניה, וכי מכל מקום דובר בסעיף על "עזיבה מרצון" ולא פרישה על פי חוק.
האישה השיבה כי במסגרת איזון המשאבים (חלוקת הרכוש והזכויות) היא הייתה זכאית למחצית ממניית הבעל, והצדדים הסכימו כי הזכות תועבר לילדים, כאמור. לדבריה, אין כל קשר בין הסעיף לבין הבטחת תשלום המזונות או לבין 20,000 הלירות שקיבלה במסגרת ההסכם.
הפרשנות הסבירה
אב בית הדין הרב יוסף יגודה, הרב ישראל דב רוזנטל והרב סיני לוי מבית הדין הרבני בחיפה דחו את פרשנות האב כי הסעיף בהסכם נועד להטיח את תשלום המזונות. הם ציינו כי לפרשנות זו אין בסיס בלשון ההסכם. לטעמם, אם זו הייתה כוונת הצדדים סביר שהיו כותבים כי תמורת המניה תחזור לאב לאחר סיום תשלום המזונות.
הדיינים התרשמו שהאב מנסה להוסיף להסכם תנאי שבמקור "לא היה לו זכר". הם הוסיפו כי הסעיף לא מדבר רק על עזיבה מרצון, ויכול לכלול עזיבה עקב פרישה לגמלאות. הדיינים כתבו כי הפרשנות הסבירה של החוזה היא שהאב התחייב להעביר לילדים מחצית מתמורת המניה כשיעזוב את אגד, ללא הגבלת התנאים ביחס לסיבת העזיבה או גיל הילדים.
עם זאת, הם ציינו כי יש קושי בכך שההסכם לא מפרט מתי הילדים יקבלו את הכספים. בעניין זה, כתבו הדיינים, יש שתי פרשנויות סבירות: האחת, שהכספים יועברו לילדים בהגיעם לגיל 18 והשנייה, שהכספים יועברו אליהם רק לאחר מות האב.
לדבריהם, אף שהאפשרות השנייה "מעט מוזרה", מנוסח ההסכם ניתן ללמוד כי זו הייתה כוונת הצדדים. הדיינים הסבירו כי ההסכם אִפשר לאב להשקיע את הכספים בדירה, ומכאן שהצדדים לקחו בחשבון שהתמורה תועבר לילדים רק "לאחר 120 שנות חייו של האב".
בסיכומו של דבר הדיינים קבעו שעל האב להשקיע את שווי חצי המניה עבור הילדים, שיהיו זכאים לקבל את הכספים לאחר מותו. לנוכח מערכת היחסים העכורה בין האב לבין הילדים, הדיינים הורו לאב להציע מנגנון להבטחת ביצוע פסק הדין.
- ב"כ המבקשת: עו"ד צחי זיסמן
- ב"כ המשיב: עו"ד שלמה עובדיה
* עורכת דין (רו"ח) עדנה אשכנזי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין