אדריכל שהיה בדרך לפגישה עסקית החליק על רמפה שהוצבה על גרם מדרגות במרכז מסחרי בירושלים. הוא נפגע בגבו ותבע פיצוי ממינהל מקרקעי ישראל, מעיריית ירושלים ומשיכון ופיתוח. התביעה הלכה והסתבכה כשהוגשו הודעות נגד בעלי החנויות במקום.
התאונה אירעה לפני כ-13 שנים. התובע, אדריכל פנים, היה בדרך לפגישה עסקית במרכז המסחרי ברמת אשכול שבירושלים. אלא שבדרכו הוא החליק על "רמפה" שנבנתה על גבי גרם מדרגות ונפל. לימים התגלה שנפגע בגבו ונותר עם נכות. ביטוח לאומי הכיר בתאונה כבתאונת עבודה ושילם לו תגמולים.
נפגעתם עקב מחדל?
פנו ל-עו"ד נזיקין
בשנת 2008 תבע האדריכל את מינהל מקרקעי ישראל – כבעל הקרקע, חברת שיכון ופיתוח – שבנתה את המרכז ועיריית ירושלים – האחראית על מקרקעי הציבור. הוא ביקש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, בהם כאב וסבל, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות.
המינהל מיהר לשלוח הודעת צד שלישי, בין היתר, נגד שיכון ופיתוח ו-28 חוכרי החנויות והמשרדים שבמרכז.
בתביעה תיאר התובע כי לא הבחין ברמפה, וצירף תמונות המעידות לטענתו על כך, שאדם סביר שלא מכיר את המקום היטב לא יכול לדעת שיש מפגע מסוכן בדרך.
לנוכח תגובת הנתבעים והצדדים השלישיים טען התובע כי ניתן להתרשם שהרמפה היא שטח הפקר ושהאחראים מנסים להתנער מאחריות ולהאשים אחד את השני.
גם העירייה אחראית
השופטת יעל ייטב מבית משפט השלום בירושלים החליטה לקבל את גרסת התובע לתאונה אף שהיא לא נתמכה בעדויות חיצוניות. השופטת קבעה כי התובע תיאר את התאונה בבהירות והעלה טענות דומות גם בתביעה שהגיש לביטוח לאומי.
הרמפה, שנבנתה על ידי אחד מבעלי החנויות במקום לפני שנים רבות, נועדה לשינוע סחורה ולא הותאמה להולכי רגל, השיפוע שלה גבוה וחד ואין ספק שהיא מכשול להולכי רגל, קבעה השופטת. אף הולך רגל לא מצפה לקיומה וקשה מאד להבחין בה בשעות הדמדומים. מעבר לכך, לא הוצבו סביבה שלטי אזהרה ואף לא סימונים בצבע או בחומר זוהר.
לכן האחראים לקיומה צריכים לשאת בפיצוי על הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות פגישתו הלא נעימה עם המפגע.
השופטת סברה כי האחריות מוטלת בעיקר על בונה הרמפה. עם זאת, היא לא יכולה הייתה לחייב אותו בפיצוי משום שהתובע לא הגיש נגדו את התביעה. לשם כך, היה עליה לקבל את התביעה נגד המינהל, ואז לקבל את הודעת הצד השלישי שהגיש נגדו.
בהתאם, קבעה השופטת כי המינהל, כמי שרשום כבעל חלק מהקרקע, אחראי בשיעור של 70% לנזקי התובע. העירייה, שהייתה אמורה לפעול למניעת מפגעים במחרב הציבורי, אחראית ל-30%. התביעה נגד רשות הפיתוח, וגם ההודעה נגדה, נדחתה כיוון שלא היה לה קשר למקום לאחר הבנייה.
לאחר מכן, קיבלה השופטת את הודעת הצד השלישי נגד בונה הרמפה, והטילה עליו 60% מהאחריות של המינהל, לאחר שקבעה כי יצר את המכשול מבלי לשקול את הסכנה הטמונה בו להולכי הרגל, ללא ייעוץ מקצועי או היתר בנייה. 10% נוספים שיוחסו למינהל הועברו לאחריות יתר השוכרים במקום – שלא טרחו לפעול להסרת המפגע אף שהיו מודעים לו.
השופטת העמידה את הפיצוי על 729 אלף שקל עבור הפסדי שכר, כאב וסבל ועזרת הזולת. מסכום זה יופחתו תגמולי ביטוח לאומי של כ-500 אלף שקל. חלוקת הפיצוי שנותר תהיה בהתאם לחלוקת האחריות כאמור.
- ב"כ התובע: עו"ד ד"ר גרשון ב. גרונפלד
- ב"כ המשיבה: עו"ד משה עברי, עו"ד חלי תורן, עו"ד יריב מדר, עו"ד נתי חלפין, עו"ד יגאל חברוני, עו"ד יעקב בן מלך
* עו"ד יוסף ליבנה עוסק בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין