במהלך פעילות להכנת סופגניות בגן, נשפך על אחד הילדים שמן רותח מהמחבת וגרם לו לכוויות חמורות. תביעה שהגיש באמצעות אמו וסבתו התקבלה. הגן, העירייה ומשרד החינוך יפצו ב-93,000 שקל.
לכבוד חג החנוכה שחל בדצמבר 2008, הוחלט לטגן סופגניות בגן ילדים בירושלים. במהלך הפעילות, התהפכה לפתע מחבת עם שמן רותח על אחד מילדי הגן, כבן 4, ונגרמו לו כוויות קשות שהצריכו אשפוז ממושך, ניתוח וטיפול משקם, והותירו צלקות מכוערות ברגליו.
לייעוץ בנושא נזיקין:
פנה לעו"ד דיני נזיקין
בתביעה שהגישו הקטין, אמו וסבתו לבימ"ש השלום בירושלים כנגד גן הילדים וכנגד העירייה ומשרד החינוך הם טענו, כי לאחר שהשמן הרותח נשפך על הקטין, הגננות בחרו להתקשר לאמו, במקום להזעיק עזרה רפואית. דודתו של הקטין ענתה לשיחה ומסרה לגננות כי האם ישנה ושאלה האם מדובר בעניין דחוף, אך הן השיבו בשלילה. לאחר מכן, אחת הגננות התקשרו לסבתו של הקטין, והודיעה לה כי הילד "נשרף".
הסבתא המבוהלת סיפרה לאם על שאירע, ומיהרה להגיע לגן עם בעלה. לטענתם, כשהגיעו לגן הם הבחינו בקטין יושב על כיסא כשמכנסיו מופשלים ועשן יוצא מרגליו, והתברר להם כי הוא מצוי במצב זה זמן רב, מבלי שקיבל טיפול רפואי מתאים, וכי הסייעת המשיכה לטגן סופגניות.
התובעים הוסיפו כי הטיגון נעשה באמצעות גזיה ומחבת - שאינם מתאימים ובטיחותיים לבישול, בזמן ששהו בגן למעלה מעשרים ילדים, ומבלי שהיה במקום ציוד רפואי מתאים לטיפול בכוויות. עוד הם הוסיפו, כי נאלצו לפנות את הילד בעצמם לביה"ח לקבלת טיפול.
כתוצאה מהפגיעה, טענו התובעים, הקטין מסרב ללכת לגן וסובל מסיוטים, ועדים מומחים קבעו כי נותרה לו נכות נפשית ואסתטית.
הנתבעות הכחישו את המיוחס להן וטענו כי הן לא אחראיות לנזקי הקטין. לטענתן, מדי שנה מתקיימת בגן פעילות הכנת סופגניות שמטרתה להעניק לילדים חוויה לימודית בנושא תזונה. הן הוסיפו, כי הטיגון נעשה במחבת חשמלית ובטיחותית, כי לא נעשה שימוש בשמן עמוק או בגזיה, וכי הילדים ישבו במרחק של מטר לפחות מהמחבת, והוזהרו.
לטענת הנתבעות, הקטין - שסובל מקשיי קשב וריכוז והתנהגותו חסרת גבולות - קפץ ממקומו באופן פתאומי, רץ לכיוון השולחן ומעד על ידית המחבת. הן הוסיפו, כי הגננות הגישו לקטין עזרה ראשונה שכללה שטיפה במים קרים ומריחת משחה נגד כוויות, ולאחר מכן יצרו קשר עם סבתו, המתגוררת בסמוך לגן.
הנתבעות הוסיפו, כי הקטין חזר לגן ולא נצפה שינוי בתפקודו או בהתנהגותו, והכחישו כי נותר עם נכות נפשית. גם מומחי ביהמ"ש אישרו זאת.
לא שמרו מרחק
השופטת ענת זינגר ציינה, כי עדויות התובעות היו לא אמינות. השופטת שוכנעה כי הטיגון בוצע במחבת חשמלית ולא באמצעות גזייה, וכי הקטין טופל באמצעות משחה נגד כוויות.
עם זאת קבעה השופטת, כי המרחק שבו ישבו הילדים ביחס לסיר לא היה סביר, וכי היה על הגננות לקבוע מרחק גדול יותר, שיאפשר הגנה על ילדים קטנים שקמים ממקומם. רשלנות זו בלבד, קבעה השופטת, מספיקה בשביל להטיל על הנתבעות אחריות לנזקי הקטין.
לפיכך, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לקטין 85,000 שקל בגין כאב וסבל והנכות האסטתית, ו-8,000 שקל לאמו וסבתו בגין עזרת צד ג' והוצאות נלוות, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 21,950 שקל.
* עו"ד עמית שטרייכמן עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין