לפני כשנה בית המשפט כבר הכריע בסכסוכן על דירה שהייתה בבעלותן המשותפת. אלא שהבת הגישה תביעה נוספת לשכר דירה. השופט דחה את התביעה וקבע: הבת כבר ידעה וויתרה.
"לדאבון הלב זהו כבר סבב חמישי של התדיינות בין התובעת לבין אמה הנתבעת", פתח סגן הנשיא השופט נפתלי שילה את פסק דינו שעסק, שוב, בסכסוך מתמשך בין אם לבתה על דירה בבת ים.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
עו"ד דיני מקרקעין
לשתיים הייתה דירה בבעלות משותפת באחוזים שונים. המחלוקת שפרצה ביניהן הגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב בשנת 2012, אז הגישה הבת תביעה לסילוקה של האם מהדירה וכן לתשלום שכר דירה בסך 56,000 שקל. מנגד גם האם הגישה תביעה, ובסוף אותה שנה השתיים הסכימו שהאם תוכל להמשיך להתגורר בדירה, לפחות עד אפריל 2013.
כחודש אחרי אותו מועד – בחודש מאי 2013 – הגישה הבת תביעה לפירוק שיתוף ולקביעת אחוזי בעלות בדירה. ב-2014 בית המשפט קבע שבדירה יבוצע פירוק שיתוף, במסגרתו חלקה של הבת נרכש על ידי האם.
אלא שזה לא נגמר בזה. הבת, שיוצגה על ידי עוה"ד אופיר דיין ורעות אליהו, הגישה תביעה נוספת, בה טענה כי האם חייבת לה שכר דירה ("דמי שימוש") על החודשים שבין אפריל 2013 ועד למועד בו רכשה ממנה את חלקה (סוף 2014).
האם, שיוצגה על ידי עוה"ד איליה ווייסברג ואירנה קורן, טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, כיוון שהבת לא ביקשה מה שקרוי בעגה המשפטית "פיצול סעדים", וסוגיית דמי השימוש כבר הוכרעה בהליך הקודם, ואף נלקחה בחשבון לצורך קביעת האחוזים של כל אחת מהן בדירה.
כלומר, הטענה הייתה שדמי השכירות כבר נזקפו לטובת הבת במסגרת פירוק השיתוף, דבר שהבת בעצמה ביקשה בתביעתה הקודמת.
בנוסף, האם טענה שיש לקזז מדמי השכירות תשלומי משכנתא שהיא שילמה במלואה, גם עבור חלקה של הבת.
הבת הפנתה לפסק דין אחר בו נקבע כי אין צורך להגיש בקשה לפיצול סעדים בתביעה לפינוי ותביעה לדמי שימוש, כיוון שמדובר בעילות תביעה שונות.
אין מקצה שיפורים
השופט שילה קיבל את טענת האם שלפיה העילה לדמי שימוש ראויים כבר התבקשה ונדחתה. "עינינו הרואות כפי שטוענת בצדק האם, כי הבת כללה בתביעה הקודמת רכיב של דמי שימוש ראויים", ציין השופט והסביר שפסק הדין שניתן הוא סופי ואי אפשר לערוך "מקצה שיפורים" נוסף ולתבוע בעילה שכבר נדחתה בתביעה קודמת.
השופט הסביר כי במקרה הנוכחי מדובר בעילות שנוצרו באותו זמן, האם והבת היו שותפות בדירה ולבת הייתה הזכות לתבוע דמי שימוש בכל עת, זאת בשונה מהמקרה אליו הפנתה הבת שבו עילת התביעה לדמי שימוש נוצרה רק לאחר שבית המשפט נתן פסק דין לפינוי.
הבת העלתה את נושא דמי השימוש גם בתביעתה הקודמת וביקשה שהדבר יילקח בחשבון בקביעת האחוזים שלה בדירה, כך שהייתה מודעת לזכותה לדמי שימוש ראויים ולמרות זאת לא ביקשה דמי שימוש, המשיך השופט.
משכך, היא הייתה צריכה לעתור במפורש לדמי השימוש באותה תביעה, או לבקש פיצול סעדים.
לכן, בסיכומו של דבר התביעה נדחתה. עוד נקבע כי הבת תשלם לאם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
מתוך לבו, השופט חתם את פסק הדין בעצה שאינה משפטית כשכתב: "תקוותי כי הצדדים יפסיקו להעסיק את בית המשפט שונות ויפעלו לשיקום היחסים ביניהם.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין