בני הזוג נישאו ב-2010, כשלוש שנים לאחר שהבעל פשט רגל ומונה נאמן על נכסיו. שנים ספורות לאחר נישואיהם נרצח הבעל באירוע טרור. תביעת האלמנה למזונות מהעיזבון נדחתה מכיוון שנקבע כי גמלת נפגעי האיבה שהיא מקבלת מכסה את כל צרכיה הבסיסיים.
על רקע חובות של מיליונים הוכרז אדם כפושט רגל ב-2007 ומונה נאמן על נכסיו. בשנת 2010 הוא הכיר את התובעת והם נישאו אך זמן קצר לאחר מכן, למרבה הצער, נרצח האיש בפעולת טרור.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין משפחה
בתביעה שהגישה האלמנה ב-2013 כנגד הנאמן היא עתרה לקבל מתוך עיזבון בעלה המנוח מזונות של כ-16,000 שקל בחודש עבור שכירות, כלכלה, ארנונה, חשמל, הוצאות רכב, טלפון נייד, דמי כיס ועוד.
הנאמן התנגד לבקשה וטען כי האישה מקבלת מהביטוח הלאומי גמלת נפגעי פעולות איבה שיש בה כדי לספק את כל צרכיה הבסיסיים. כמו כן נטען כי חובות המנוח מסתכמים במיליונים ונכסי העיזבון מכסים רק כ-10 אחוז מהם, ולכן גם אם התובעת זכאית למזונות, אין אפשרות לשלם לה אותם בפועל.
"תביעה תיאורטית"
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב הסבירה כי הזכות למזונות מהעיזבון שונה באופן מהותי מהזכות למזונות מהחיים והיא מתגבשת רק במקרה בו הוכח שהמבקש "נזקק" ואינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים.
לצורך בחינת ה"נזקקות" מתייחס בית המשפט למספר פרמטרים כגון השינוי שחל ברמת החיים של המבקש עם פטירת המוריש, הכנסותיו ורכושו, שווי העיזבון והאם למבקש חלק כיורש.
השופטת ציינה כי ההוצאות שפירטה התובעת בכתב התביעה נמוכות מההוצאות שפירטה בעדותה מבלי שהיא הסבירה את הפער. כמו כן, הצרכים פורטו "על דרך ההגזמה וההפרזה" והתובעת לא הבחינה בין צרכים הכרחיים ולא הכרחיים. בשל התנהלות זו "יש קושי לתת אמון בגרסתה", כתבה השופטת.
ביחס לחלק מהוצאות התובעת, כגון טלפון נייד, דמי כיס והוצאות טלוויזיה, קבעה השופטת כי לא מדובר ב"צרכים הכרחיים" ולכן אין לכלול אותם בחישוב.
לקביעת השופטת, הוצאותיה ההכרחיות של התובעת מסתכמות בכ-7,000 שקל בחודש בלבד ומכיוון שהוכח שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי כ-9,000 שקל בחודש כגמלת נפגעי איבה, הרי שהגמלה מכסה את צרכיה ההכרחיים והיא אינה "נזקקת".
השופטת הוסיפה כי חובותיו של המנוח עומדים על כ-17 מיליון שקל ובנוסף יש כנגד העיזבון תביעת חוב של בנק דיסקונט בגובה 13 מיליון שקל. השופטת קיבלה את טענת הנאמן לעניין זה כי נכסי העיזבון עשויים לכסות חלק זעום מהחובות.
לפיכך קבעה השופטת כי גם אם היתה מוכיחה התובעת את נזקקותה היא לא יכולה היתה לממש את זכאותה וחוב המזונות היה נדחה אל מול החובות האחרים ולכן מדובר ב"תביעה תיאורטית".
יתר על כן, הוסיפה השופטת, התובעת נישאה לבעלה כשכבר היה פושט רגל ושקוע בחובות כבדים ורמת חייהם היתה נמוכה. בנוסף, הוכח שבשל חובותיו המנוח התקיים מהכנסת התובעת והיה תלוי בה כלכלית ולא להיפך, וגם בנתון זה יש כדי לשמוט את הבסיס מ"נזקקות" התובעת למזונות.
לנוכח כל האמור דחתה השופטת את התביעה. התובעת חויבה לשלם לנאמן הוצאות של 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אשר אשור
- ב"כ הנתבעים: לא צוין
* עורכת דין ירדנה בן שלום עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין