איזו ערכאה תדון בתביעת האישה לביטול הסכם הממון שנחתם לפני כ-18 שנים? ביה"ד הרבני החליט שהסמכות נתונה לו, והבעל ביקש מביהמ"ש למשפחה שיימנע מלדון בסוגיה. בקשתו נדחתה, אז מדוע האישה חויבה בהוצאות?
ב-2011 הגישה האישה לביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל-אביב תביעה לביטול הסכם הממון שאושר בביהמ"ש כ-14 שנים קודם לכן.
יש לך שאלות לגבי הסכם ממון?
כנס/י לפורום משפחה של פסקדין
כמה ימים לפניה, הספיק בעלה להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה כרך גם את הדיון במזונות האישה, שם טען שלפי הסכם הממון אין לה זכות להמשיך לגור בבית המשותף.
בחלוף כשנתיים החליט בית הדין הרבני שתביעת הגירושין וענייני המזונות נכרכו על ידי הבעל כדין, ולכן הוא זה שידון בסוגיות הללו. כמה חודשים לאחר מכן, הגישה האישה את התביעה לביטול הסכם הממון, שתחילה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה, גם לבית הדין הרבני.
במסגרת הדיונים בבית הדין הרבני, הסכימו בני הזוג שכל העניינים שלהם יוכרעו ברבני. אלא שבשלב מסוים, האישה לא הייתה מרוצה שבית הדין דן בביטול ההסכם, וביקשה ממנו למחוק את התביעה שהגישה.
בית הדין הרבני דחה את בקשתה וקבע כי הסמכות לדון בסוגיית הסכם הממון נתונה לו בלבד. בעקבות זאת, מיהר הבעל וביקש מבית המשפט לענייני משפחה שלא לדון בתביעה המקורית של אשתו לביטול ההסכם. לטענתו, מאחר שבית הדין הכריע חד-משמעית שהסמכות לדון בסוגיית ההסכם נתונה לו, ביהמ"ש מנוע מלדון בו.
האישה התנגדה וטענה כי ביהמ"ש למשפחה הוא שאישר את הסכם הממון ולכן הוא הערכאה היחידה שרשאית לבטלו.
"אנדרלמוסיה משפטית"
השופט שמואל בר יוסף אישר את טענת האישה והבהיר, כי הסמכות לבטל או לשנות הסכם ממון מסורה אך ורק לערכאה שאישרה את ההסכם.
הבעיה במקרה זה, ציין השופט, הייתה כי האישה עצמה הגישה תביעה לביטול הסכם בבית הדין הרבני והסכימה בריש גלי שבית הדין הרבני ידון בכל הקשור בסכסוך עם בעלה.
האם בכך שהאישה הסכימה לסמכותו של בית הדין הרבני היא העבירה לו את הסמכות הייחודית לדון בתביעת ביטול הסכם הממון? השופט בר יוסף השיב על כך בשלילה והבהיר: הסכמת הצדדים אינה גוברת על הדין והדין קובע שהסמכות נתונה לביהמ"ש שאישר את ההסכם – הוא ביהמ"ש למשפחה.
השופט קבע, שעם כל הכבוד, בית הדין הרבני חרג מסמכותו כשהחליט שהוא מוסמך לדון בעניין ההסכם, ודחה את בקשת הבעל. עם זאת, השופט הביע מורת רוח מההתנהלות האישה, שגרמה "לאנדרלמוסיה המשפטית" ולריב סמכויות בין בית הדין הרבני לבין ביהמ"ש לענייני משפחה.
בפסק הדין נכתב: "המשיבה הגישה הליכים סותרים בשתי ערכאות תוך יצירת מצג מטעה וגרמה להכשלת בית הדין הרבני והמבקש כאחד. המדובר בהתנהלות חסרת תום לב, שמקומה לא יכירנה במערכת משפט מתוקנת ומצדיקה להשית על המשיבה הוצאות משפט". משכך, ועל אף שבקשת הבעל נדחתה, חויבה האישה בהוצאות של 5,000 שקל.
* עו"ד הילה עציוני-קליפר עוסקת בדיני משפחה.
* הכותבת לא ייצג בתיק. שמות באי הכוח לא אוזכרו בהחלטה.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין