בפסק דין שפורסם באחרונה קבעה השופטת כי האישה, עקרת בית שאינה יודעת קרוא וכתוב, חתמה ב-2006 על שטר המשכון "באופן עיוור" ומבלי להבין את הסיטואציה.
אדם שעסק ביהלומים ניהל במשך 30 שנה את חשבונו העסקי בבנק אגוד. במהלך 2005 נקלעו עסקיו לקשיים ויתרת החובה שלו בבנק תפחה לכ-650,000 דולר.
כדי לצמצם את חובותיו הוא נטל מהבנק הלוואה ובתמורה הפקיד כבטוחה כספים במזומן של אחיינו. באפריל 2006 הוא העמיד לטובת הבנק בטוחה נוספת ומשכן את הדירה המשותפת לו ולרעייתו.
הוא לא הצליח לסגור את חובותיו וב-2010 פתח הבנק בהליכי מימוש הדירה בהוצאה לפועל. בתגובה, האיש ורעייתו הגישו תביעה נגד הבנק וביקשו לבטל את המשכון. למרבה הצער, זמן קצר לאחר פתיחת ההליך נפטר התובע כך שרעייתו נותרה כתובעת המרכזית.
האישה טענה כי המשכון היה אמור להחליף את הביטחונות של האחיין. למרות זאת, ב-2008 הבנק מימש 214,000 דולר מכספי האחיין. לטענתה, התנהלות זו של הבנק הייתה פסולה שכן אם בעלה המנוח היה יודע כי כספי האחיין לא ישוחררו, הוא לא היה מסכים לשעבד את הדירה. לטענתה, משמומשו כספי האחיין, יש לראות את הדירה כחופשיה ממשכון.
התובעת העלתה טענה חלופית לפיה כשהוחתמה על שטר המשכון לא הוסברו לה מלוא ההשלכות של המהלך. היא סיפרה כי כל חייה הייתה עקרת בית ולא הייתה מעורבת בשום שלב בעסקיו של בעלה. לדבריה, היא אינה יודעת קרוא וכתוב וחתמה על כל המסמכים "באורח עיוור" ומתוך כבוד כלפי בעלה.
הבנק טען מנגד כי המשכון לא היה אמור להחליף את הבטוחה שסיפק האחיין אלא להתווסף אליו לאחר שהעניק לבעלה המנוח של התובעת הלוואה נוספת. עוד נטען כי לא נפל דופי בחתימת התובעת על שטר המשכון והיא ובעלה קיבלו ליווי משפטי בתהליך מה שמעיד על מודעות מלאה לתוצאותיו.
פערי כוחות
סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופטת נועה גרוסמן, דחתה את טענת התובעת כי המשכון היה אמור להחליף את הבטוחה שהפקיד האחיין וקיבלה בהקשר זה את גרסת הבנק.
עם זאת השופטת השתכנעה כי התובעת לא הייתה מודעת למשמעות השעבוד ולתוצאותיו האפשריות. השופטת התרשמה כי התובעת היא "אישה של בית" שחתמה על מסמכים שהגיש לה בעלה מבלי להבין את משמעותם.
"זוהי אישה שלא הבינה את הסיטואציה, לא קיבלה הסבר נאות ופעלה כדי לרצות את בעלה המנוח מבלי שהיה לה מושג אמיתי על משמעות חתימתה", כתבה השופטת.
השופטת קבעה כי בני הזוג הוחתמו על שטר המשכון באמצעות עורכי דין חיצוניים ולא על ידי פקידי הבנק. לקביעתה, מדובר בהתנהלות פסולה והיה ראוי שנציגי הבנק יפגשו עם התובעת ויסבירו לה את מכלול הסיכונים הכרוכים במשכון הדירה.
השופטת הדגישה את חובת הנאמנות של הבנק כלפי התובעת כלקוחה ואת חובת הגילוי המוגברת המוטלת עליו בשל פערי הכוחות ביניהם.
בשל "הדופי החמור" הזה בחתימתה של התובעת קבעה השופטת כי המשכון בטל והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכון.
על הבנק הוטל שכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אהרון נבון
- ב"כ הנתבע: עו"ד שריר-הראל
* עו"ד מאיה לביא עוסקת בדיני בנקאות
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין