הפועל נפגע בגבו בזמן שהרים ציוד כבד. בית המשפט קבע שהמעסיקה לא הדריכה את עובדיה כיצד להרים משא כבד, וחייב אותה לפצות את האיש על נזקיו.
בית משפט השלום ברמלה חייב את "אגודת ידידי הבלט הקלאסי בישראל" לפצות בכחצי מיליון שקל פועל במה, שנפצע בגבו בזמן נשיאת ציוד כבד, מהטעם שלא הונהגה במקום שיטת עבודה בטוחה.
נפגעתם במהלך העבודה?
פנו לעורך דין תאונות עבודה
האיש, כיום בן 45, עבד כפועל במה ונהג משאית באגודה במשך כ-11 שנים, וסיפר כיצד נדרש להרים לבדו ציוד תפאורה כבד במהלך ההכנות למופעים שונים.
לדברי האיש, באחד מימי העבודה בשנת 2008, הוא הרים לבדו גליל במשקל של כ-50 קילוגרם ונפגע בגבו.
ביטוח לאומי הכיר בפגיעתו כתאונת עבודה וקבע לו נכות של 10%, ורופא תעסוקתי הורה לו לא לחזור לעבודה ולהימנע מהרמת משאות כבדים.
בשנת 2009 פנה האיש לבית משפט השלום ברמלה, ותבע פיצויים על נזקיו ממעסיקתו.
לטענתו, הנתבעת התרשלה כאשר הטילה עליו מטלות פיזיות שהיו מעבר ליכולתו, מבלי שסיפקה לו הדרכה או אמצעים מתאימים להרמת הציוד והובלתו.
התובע טען כי אלמלא התאונה, היה מתקדם לתפקיד מנהל טכני של הנתבעת ומשתכר 20,000 שקל בחודש. בהתאם, דרש התובע פיצויים של כ-3 מיליון שקל על אבדן שכר, בתוספת לפיצויים עבור כאבו וסבלו.
הנתבעת מצידה טענה שהתובע הוא זה שבחר לעסוק בעבודת סבלות קשה הדורשת מאמץ פיזי. לשיטתה, התובע נפגע לאחר שביצע תנועה לא נכונה, מה שיכול היה להתרחש גם בביתו ללא קשר לעבודה.
עוד טענה הנתבעת שהתובע כלל לא הוכיח שהיה מקודם, וביקשה לייחס לו אחריות מכרעת לתאונה, מהטעם שהתרשל כאשר לא ביקש עזרה. בעניין זה השיב התובע כי נהלי העבודה אסרו עליו לבקש עזרה מחבריו לעבודה.
לעומת זאת, אחד מפועלי הבמה שזומן לעדות סיפר כי כאשר פועל אחר נזקק לעזרה כולם היו נרתמים. ואולם מנהלו הישיר של התובע הודה שהמליץ לפועלי הבמה להרים משאות לבדם אם ברצונם להמשיך לעבוד.
חשש למקום עבודתו
"הסיכון כי יגרם נזק לגבו של פועל הבמה כתוצאה מהרמת משקל ללא שיטת עבודה או הדרכה מתאימה הוא סיכון סביר וצפוי", כתבה השופטת שרון צנציפר הלפמן, וקיבלה את טענת התובע לפיה הנתבעת לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה.
כמו כן, השופטת השתכנעה שהתובע לא ביקש עזרה בהרמת הגליל הכבד מתוך החשש שיאבד את מקום עבודתו, ולכן דחתה את בקשת הנתבעת לייחס לו אחריות לנזקיו.
עם זאת, השופטת דחתה גם את בקשת התובע לחשב את שכרו על סמך הקידום, מכיוון שמדובר ב"השערה" שכלל לא הוכחה.
לבסוף, העמידה השופטת את נכותו התפקודית של התובע על 15%, ובהתאם חייבה את הנתבעת לשלם לו 466,765 שקל (לאחר ניכוי התגמולים שקיבל מביטוח לאומי) עבור אובדן שכר, כאב וסבל, והפסדי פנסיה, בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט בשיעור 23.4% מגובה הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין טלי טרומפ שהמי עוסקת בדיני נזיקין ותאונות עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין