סניף דואר בפתח תקווה העסיק דוור כקבלן עצמאי ולאחר מכן באמצעות חברת כח אדם. באחרונה ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי הדוור היה עובד שכיר לכל דבר וזכאי לזכויות סוציאליות בהתאם.
האיש מחלק דואר מטעם חברת דואר ישראל (שלפני כן הייתה "רשות הדואר") משנת 2000 ועד היום, תחילה כ"עצמאי" ולאחר בחברת כח אדם.
לייעוץ בדיני עבודה:
עורך דין דיני עבודה
בשנת 2010 הוא הגיש בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה על סך כ-330,000 שקל, בה ביקש להכיר בו כעובד.
אלא שביה"ד האזורי דחה את תביעתו וקבע כי לפי חוק הדואר, מחלק דואר המועסק "בהיקף של פחות מחצי משרה של דוור שהוא עובד החברה – אינו יכול להיחשב כעובד".
האיש הגיש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה באמצעות עוה"ד אלכסנדר ספינרד ומיה עובדיה, במסגרתו טען כי ביה"ד טעה בפירוש שנתן לחוק וכי מבחינה מהותית הוא מהווה "עובד" לכל דבר.
הוא הדגיש כי הוא מועסק ללא זכויות סוציאליות, למרות העובדה שהוא מבצע אותה עבודה כמו חבריו.
יתרה מכך, המערער טען, בין היתר, כי גם כשהועסק מעל חצי משרה – בתקופה מאוחרת יותר – לא נקלט כעובד מן המניין אלא הועסק באמצעות חברת כוח אדם, בשל מחסור נטען בתקנים.
חברת דואר ישראל, שיוצגה על ידי עוה"ד פזית גולן, תמכה בקביעת ביה"ד האזורי וטענה, בין היתר, כי לשון החוק ברורה וחד משמעית.
החברה אישרה שהיא מעסיקה מחלקי דואר במשרות חלקיות, כאשר "ברגע שהם עוברים את ה-50 אחוז הם הופכים להיות עובדים".
בנוסף נאמר כי המערער אכן הועסק בהיקף גבוה מחצי משרה בחלק מתקופת העבודה, אך בהיעדר תקנים, הוא נשלח להעסקה באמצעות חברת כוח אדם.
המהות היא המבחן
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה כתבה פסק דין מעמיק, אליו הצטרפו השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן איטח. בעיקרו של דבר, השופטים קיבלו את הערעור וקבעו כי מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין המערער לבין החברה מהיום בו החל לעבוד.
הדיון התמקד בפרשנות חוק הדואר ובפסק דין "נקש" של ביהמ"ש העליון מ-1999. השופטת הבהירה כי ביהמ"ש העליון קבע דברים נחרצים וברורים, מפי השופט חשין ז"ל, שפסק כי "אכן, רשות הדואר קנתה כוח לבצע תפקיד מתפקידיה באמצעות גורמי חוץ, אך לא נמצא לי ולו רמז קל לכוח-על שניתן לה, כביכול, להפוך 'עובד' ל'לא-עובד'".
בהקשר זה השופטת קיבלה את גישת המערער והבהירה כי לפי החוק רשות הדואר מוסמכת לבצע את מטלותיה באמצעות עובדים או באמצעות קבלנים עצמאיים – בתנאי שמדובר בהיקף נמוך מחצי משרה – אולם ההבחנה בין השניים תיעשה בהתאם למבחנים המקובלים במשפט העבודה.
לפי השופטת, מטרת החוק היא למנוע מצב שבו מחלקי דואר שהם "עובדים" מבחינה מהותית, יועסקו על ידה כקבלנים עצמאיים.
במקרה של המערער, השופטת השתכנעה כי בעבודתו ישנם מאפיינים מובהקים של "עובד" על פי כללי "המבחן המשולב", ובהם ביצוע עבודה יומיומית וקבועה, פיקוח על ידי החברה, שעות עבודה מוגדרות והשתלבות בתפקודו הרגיל של סניף הדואר.
בסיכומו של דבר, השופטים הורו לחברה להעביר את המערער למעמד של "עובד" מן השורה, בדרגה ובוותק המתאימים וחייבו אותה בהוצאות של 25,000 שקל. התיק הוחזר אל ביה"ד האזורי לצורך חישוב הסכומים המגיעים למערער עבור זכויותיו.
בתוך כך השופטים הבהירו כי "ביחס להיקפי חלוקה של חצי משרה ומעלה – אין עוד סמכות לחברה מכוח החוק לבצעם באמצעות קבלנים חיצוניים, וככל שתעשה כן תפעל בניגוד להרשאה שניתנה לה על ידי המחוקק".
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין