בימ"ש למשפחה בתל-אביב נדרש להכריע בשאלת מגורי האם ובנה בן השנתיים, לאחר שזכתה בדיור ציבורי בצפון. השופטת קבעה: למרות מצבה הכלכלי הקשה, הקשר של הילד עם אביו חשוב יותר.
הוריו של ילד בן שנתיים וחצי ממרכז הארץ הכירו ב-2011 אך מעולם לא התחתנו זה עם זו. האב נשוי לאישה אחרת מזה 16 שנה, ללא ילדים מאשתו.
לייעוץ בענייני משפחה:
עורך דין דיני משפחה
מאז שהבן נולד הוא מתגורר עם אמו. זמן קצר לאחר הלידה היחסים בין הוריו התערערו והסכסוך הגיע לפתחו של ביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב. האב הגיש תביעה לאבהות, הסדרי ראיה ובקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ, ואילו האם הגישה תביעות למזונות ולצו הגנה, בטענה שהאב מאיים ומציק לה.
האם טענה שהאב הסתיר ממנה את העובדה שהוא נשוי והוליך אותה שולל, בעוד שהוא טען כי היא ידעה, והדבר לא מנע ממנה להמשיך להיות עמו בקשר רומנטי ואף לקבל ממנו סיוע כלכלי שוטף.
בין יתר החלטותיה, השופטת ורד שביט פינקלשטיין הורתה לפקידת סעד להגיש תסקיר המלצות בנוגע להסדרי הראיה הקבועים בין האב לקטין, כולל לינה.
עשרה ימים לאחר החלטה זו, עזבה האם ביחד עם הקטין ועברה להתגורר ביישוב בצפון. בדיעבד התברר שהוענקה דירת עמידר בת שני חדרים באותו יישוב, בעקבות פנייתה לקבלת סיוע בדיור.
בעקבות זאת, ביקש האב להורות לאם לחזור למקום מגוריה הקודם, ואילו האם ביקשה להתיר לה להמשיך להתגורר עם בנה במקום מגוריהם הנוכחי.
האב טען שמדובר במהלך מתוכנן שנועד לטרפד את הקשר שלו עם הילד. לטענתו, האם מונעת ממנו כל קשר עם בנו, בניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט ולהמלצות פקידת סעד.
מנגד, האם טענה כי המעבר נבע מכורח כלכלי, ומתוך רצון לשפר את איכות החיים של בנה.
לדבריה, הילד נקלט בסביבת מגוריו החדשה באופן אופטימלי והוא מתפתח בצורה טובה ותקינה. היא הוסיפה שהיא מכירה בחשיבות הקשר בין האב לבנו והתחייבה לעזור בכך ככל יכולתה.
רוצה להיות מעורב
על פניו, השופטת פינקלשטיין ניצבה בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד הקטין כבר התאקלם בצפון, ואמו קיבלה כאמור דירה. מצד שני, המהלך מרחיק אותו מאביו.
דירה אינה דבר של מה בכך, ציינה השופטת, אולם בסופו של דבר השיקול המכריע היה עתיד הקשר עם האב.
השופטת סברה כי באיזון העדין שבין רווחתה הכלכלית של האם לבין טובתו של הילד להיות בקשר יציב ורציף עם אביו, ולנוכח המרחק הגיאוגרפי הניכר, הקשר בין האב לבנו חשוב יותר, מה גם שמדובר באב שרוצה להיות מעורב בחיי בנו.
"במצב דברים זה, אין ספק כי המרחק הגיאוגרפי בין האב לקטין לא מאפשר לאב להיות מעורב בחיי בנו באופן רציף ועקבי, לבקר את הקטין כשהוא חולה, ללוות אותו למעון, להשתתף עמו בחגיגות ולהיות שותף פעיל ומלא בחוויות המעצבות את חייו", הוסיפה השופטת.
השופטת פירטה שורה של קשיים בשמירת הקשר במצב הנוכחי, ובהם התנהלות האם, ש"למרבה הצער... אינה נכונה לקיים את הקשר בין האב לקטין" ואף לא מכבדת את החלטות בית המשפט.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את תביעת האב והורתה לאם לשוב לאזור המרכז עם הקטין, במרחק של מקסימום 30 ק"מ מהעיר בה מתגורר האב. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע/נתבע: עו"ד מרק ולקומיר
- ב"כ התובעת/נתבעת: עו"ד אולגה סיגל, מטעם הלשכה לסיוע משפטי
* עורכת דין כרמל מזוז עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין