האישה טענה לזכויות בנכסים שרכש המנוח לפני שהכיר אותה, וזאת למרות צוואה מפורשת בה הוריש את נכסיו לילדיו. בנותיה הכעוסות ביקשו להיצמד לרצונו של אביהן. בית המשפט קבע כי האישה לא הוכיחה שהמנוח רצה לשתף אותה בנכסיו.
בשנת 1979 התחתן אלמן בן 50 עם אישה בת 21 ואם לילד מנישואים קודמים. אלא שהבעל לא הסתדר עם בנה של אשתו ובהגיעו לגיל 11 הוא סילק אותו מהבית. בשנת 1999, שנים רבות לאחר מכן, האישה העבירה לבנה את חלקה בדירה שקנתה יחד עם בעלה בלוד.
לייעוץ בסכסוכי משפחה:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
כשהדבר נודע לבעלה, הוא ערך בתגובה צוואה בה הותיר את עיקר נכסיו לחמשת ילדיהם המשותפים, בעוד שלאישה לא הוריש דבר מלבד פנסיה חודשית וזכות להמשיך לגור בדירתם המשותפת עד יום מותה. הדבר נודע לאישה רק לאחר מותו בשנת 2008.
שנה לאחר מכן, הגישה האישה תביעה נגד חמשת ילדיה, בטענה שהיא זכאית למחצית מהזכויות בנכסי אביהם המנוח.
המחלוקת בין הצדדים נגעה לזכויות שרכש המנוח בשנות ה-60 וה-70, הרבה לפני שנישא לתובעת: דירת מגורים שרכש עם אשתו הראשונה, דירה נוספת שרכש עם אחיו וזכויות במגרש.
בית המשפט לענייני משפחה, שיצא מנקודת הנחה שהמנוח ערך את הצוואה מאחורי גבה של אשתו במכוון, דחה את התביעה מהטעם שהאישה לא הוכיחה שהוא רצה לשתף אותה בנכסים אלה.
אלא שהאישה לא ויתרה, ובשנת 2014 היא ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
האישה סיפרה כי אמנם בתחילת מערכת היחסים היו בינה ובין המנוח מחלוקות לגבי הטיפול בבנה, אולם לאחר מכן הם התפייסו וחיו עד יום מותו בזוגיות טובה ומשותפת, לרבות בפן הכלכלי.
כך למשל, סיפרה האישה כי המנוח הבטיח לה לרשום על זכותה את הדירה שרכש עם אשתו הראשונה, וכי השתמש בכספים מחשבונם המשותף כדי לשלם מיסים והיטלים עבור הנכסים שהוריש לילדים.
מנגד, השיבו שתיים מבנותיה כי יש לכבד את צוואת אביהן, שלדבריהן ביקש להרחיק את בנה של אמן מביתו ומרכושו.
בנוסף, טענו הבנות כי אביהן מעולם לא התכוון לשתף את אמן בנכסים שרכש לפני הנישואים וסיפרו כי הוריהן אף ניהלו חשבונות בנק נפרדים.
במהלך הדיונים בתיק התגלה כי בפועל האם מסוכסכת רק עם שתי הבנות בין היתר משום שנישלה אותן מצוואתה.
בחר להיקבר לצד אשתו הראשונה
השופט חגי ברנר הסביר כי השאלה שבמחלוקת היא האם התגבשה אצל המנוח כוונה לשתף את המערערת בנכסיו לפני שערך את צוואתו האחרונה.
לדברי השופט, בין המנוח לבין המערערת חל קרע עמוק על רקע יחסי האיבה בינו לבין בנה, שבשנת 2001 אף הורשע בתקיפת המנוח.
"תעיד יותר מכל העובדה שהמנוח בחר להיקבר לצד אשתו הראשונה, חרף היותו נשוי במשך 29 שנה למערערת", כתב השופט.
בהתחשב בכך שהצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, ולנוכח הצוואה שבה המנוח הותיר לאשתו את הזכות להמשיך לגור בדירה המשותפת, קבע השופט כי המערערת לא הצליחה להוכיח את כוונת המנוח לשתף אותה בנכסיו.
בתוך כך הבהיר השופט, שגם אם המנוח נהג לשלם מיסים מתוך החשבון המשותף, אין בכך כדי להקנות למערערת זכות כלשהי בנכסים. אב בית דין סגן הנשיאה השופט ישעיהו שנלר וסגן הנשיאה השופט ד"ר קובי ורדי הצטרפו לפסק הדין.
הערעור נדחה ובית המשפט הורה לאם לשלם לשתי בנותיה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד קטי ברדה, עו"ד נועם אברהם, עו"ד חיים אלקבץ
- ב"כ המשיבות: עו"ד יובל בדיחי, עו"ד שלמה גולשטיין
* עו"ד יהושע הלחמי עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין