האם גרה באילת, האב במרכז. איפה הילד?

בין ההורים, שהתגרשו בתחילת 2015, נחתם הסכם להסדרי הראייה עם ילדם הפעוט. האם חשה שההסכם מכביד על הילד עקב הנסיעות, ופנתה לבית המשפט בתל אביב בניסיון לשנות אותו, אולם שם נקבע כי אין סיבה לשינוי ההסכם.

בני הזוג נפרדו באוגוסט 2013, כשהאם הייתה בחודש השביעי להריונה. בעקבות הפרידה האם שבה לבית הוריה שבאילת, שם ילדה את הקטין, בעוד האב נותר לגור במרכז.

זמן קצר אחרי הלידה האם חזרה לגור עם הקטין קרוב לאב, ובסוף 2014 הודיעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, כי היא מתכננת לחזור לגור אצל הוריה, משום שאינה מצליחה לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך במגורים במרכז.

לסיוע בסוגיות משמורת

עורך דין משפחה

האב, שרצה להמשיך את הקשר הטוב עם בנו וחשש שהמעבר יפגע בזכותו הטבעית ליהנות מגדילת בנו, הוציא מבית המשפט צו זמני, האוסר על האם להעביר את הקטין לאילת. האם הפרה את הצו ועברה בכל זאת.

במאי 2015, במסגרת דיונים בבית המשפט, הגיעו ההורים להסכמה בעניין הסדרי הראיה. הוסכם כי טובת הקטין היא לראות את אביו פעם בשבוע לפחות, כך שבכל יום חמישי האם תביא את הקטין לשדה דב. בחמישי הראשון הוא יישאר עם האב עד למוצאי שבת, ובחמישי שלאחריו הוא יישאר עם האב עד לשישי בצהריים, וחוזר חלילה.

כעבור חמישה חודשים, האם הגישה בקשה לשינוי הסדרי הראייה, מכיוון שהטיסות המרובות משבשות, לטענתה, את חיי הפעוט, ואינן משרתות את טובתו. האם ביקשה שהאב יהיה זה שיגיע לסופי השבוע לאילת, וילון בבית החייל במקום שהיא תטרטר את הילד ותשבש את סדר יומו.

לטענתה היא הלכה לקראת האב כשניסתה לגור במרכז, אולם לא הצליחה מסיבות כלכליות, והאב אפילו לא טרח להציע לה סיוע כלכלי כדי שתישאר. לכל הפחות ביקשה האם להביא את הקטין למרכז פעם בשבועיים, במקום אחת לשבוע.

האב טען שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, חמישה חודשים בלבד אחרי חתימת ההסכם. מכל מקום, טען האב כי הדרישה שהוא לא יבלה עם הקטין בסביבתו הטבעית אלא בבית החייל אינה מקובלת, אינה הגיונית, ואינה סבירה. ההסדר החדש שמבקשת האם אינו משרת את טובת הקטין, שצריך להיות לו קשר מסודר עם אביו.

נשאלת השאלה: האם היה עולה על דעתה להביא את הקטין בעצמה למרכז וללון בבית החייל? ומדוע זה כל כך ברור שהאב צריך להיות המטורטר?

לא סביר

השופטת איריס ארבל-אסל דחתה את הבקשה.

השופטת הסבירה כי קבלת בקשתה של האם להגיע עם הילד פעם בשבועיים, סותרת את ההסכמות כי על האב ובנו להתראות פעם בשבוע. השופטת גם סברה שלהכריח את האב להגיע לאילת אינו מעשה סביר, מכיוון שאין לו היכן להשתכן שם יחד עם הקטין.

משמעות ההגעה לאילת היא טרטור הפעוט ברחובות ובקניונים – מה שבוודאי יפגע בו יותר מטיסה של שעה מאילת למרכז, שלאחריה הוא שוהה עם אביו לפרק זמן משמעותי במקום בטוח ורגוע. כמו כן, סברה השופטת, יש להתחשב בעובדה שהאם היא זו שיזמה את המעבר לאילת והרחיקה את הילד מאביו.

משכך ומאחר שלדעת השופטת ארבל-אסל לא נוצר שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי ההסכם, נדחתה בקשת האם והיא חויבה לשלם לאב 15,000 שקל הוצאות.

ציבור האבות צריך להודות לשופטת על פסק הדין האוהד והמאוזן.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

* עורכת דין נירה בן-דוד עוסקת בדיני משפחה

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il  

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.