ב-2013 האישה הגישה תביעת גירושין כנגד בעלה בבית הדין הרבני. לאחר מתן הגט אך בטרם הוכרעו ענייני הרכוש, היא נפטרה ובנותיה ביקשו להמשיך את ההליך במקומה. טענת הבעל לחוסר סמכות נדחתה.
האישה נפטרה ב-2015 באמצע הליכי חלוקת רכוש שהתנהלו בינה לבין בעלה לשעבר בבית הדין הרבני בפתח תקווה. לצדדים, שנישאו ב-2004, שתי בנות ולאישה ילדה נוספת מנישואים קודמים.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין משפחה
בספטמבר 2014, בעקבות הסכמת הצדדים, קיבל בית הדין החלטה לפיה הם יתגרשו אך קבע כי בשל המחלוקות ביניהם לעניין הרכוש והכתובה נושאים אלה יידונו במועד מאוחר יותר. מספר חודשים לאחר מכן ובטרם התקיים הדיון ברכוש נפטרה האישה ובנותיה ביקשו להמשיך בהליך במקומה.
בהמשך להתנגדותו לתביעת הרכוש של האישה כלפיו טען הבעל, באמצעות עו"ד ישראל אדלשטיין, כי עקב פטירתה בית הדין כלל אינו מוסמך לדון בתביעה ועליו לדחותה, שכן הסמכות המוקנית לו בחוק חלה רק כאשר הצדדים לסכסוך הם בני הזוג עצמם ולא צד שלישי.
מנגד טענה עו"ד לורית גרון גלבוע, שייצגה את האישה ואת יורשותיה (שלוש הבנות) לאחר מותה, כי לבית הדין סמכות לדון בענייני הרכוש על אף הפטירה והדבר משתמע מתקנות בתי הדין הרבניים לפיהן כשאחד מבעלי הדין נפטר במהלך המשפט על בית הדין להזמין את היורשים ולהמשיך בבירור הסכסוך מאותה נקודה.
נכנסו בנעליה
הדיינים בנימין אטיאס, אריאל ינאי ואלון אבידר בחנו תחילה את שאלת סמכות בית הדין לדון ברכוש בהנחה שהאישה היתה בחיים.
לדבריהם, בדיון הראשון שלאחר הגשת תביעת הגירושין, ביקשה עורכת דינה של האישה כי בית הדין ידון בכל העניינים הכרוכים בגירושין, כולל ענייני הרכוש והכתובה.
לקביעת הדיינים, כריכת ענייני הרכוש לתביעת גירושין אינה חייבת להיעשות בצורה פורמאלית מוגדרת. לכן, אף שמבחינה פרוצדורלית לא נפתח תיק רכוש, מכיוון שנושא זה נכרך בעל פה בדיון הראשון הדבר הקנה לבית הדין סמכות לדון גם בענייני הרכוש.
בנוסף, הבעל בעצמו פתח מאוחר יותר תביעת גירושין בה כרך את עניין הרכוש ובית הדין קיים בפועל דיונים בנושא זה. עד לפטירת האישה הבעל לא העלה כל טענה של חוסר סמכות ואם האישה היתה בחיים אין כל ספק ששאלת הסמכות לא היתה מתעוררת.
לגופו של עניין קבעו הדיינים כי פטירת האישה אינה פוגעת בסמכות בית הדין להמשיך ולדון, שכן יורשיה נכנסים בנעליה והם אינם נחשבים צד שלישי. הדיינים קיבלו בהקשר זה את טענת ב"כ האישה לפיה תקנות בתי הדין הרבניים מחזקות מסקנה זו בכך שהן מתייחסות למצב בו אחד מבעלי הדין נפטר.
כמו כן, בחינת סמכות בית הדין נעשית במועד הגשת התביעה, בו היו הצדדים נשואים, ואין זה משנה אם לאחר מכן נפרדו בני הזוג או שאחד מהם נפטר.
הדיינים הוסיפו כי הדברים נכונים גם לעניין הכתובה שהדיון בה נתון באופן ייחודי לשיפוט בית הדין.
בסיכומו של דבר קבעו הדיינים כי בית הדין מוסמך להמשיך לדון בתביעת הרכוש והכתובה של האישה כנגד הבעל, והורה לקבוע מועד לדיון.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין