חברה שנסגרה עקב קשיים כלכליים התחמקה מתשלום ארנונה לעיריית ירושלים במשך מספר שנים. לפני כשנתיים תבעה העירייה מבעלת החברה ומבעלה לשלם את החוב בשם החברה. ביהמ"ש ביקר את התנהלות הזוג, שהשתמש בכספי החברה לצרכיו האישיים, וקיבל את התביעה.
חברת "דה-קרלו אירועים ושמחות" הוקמה ב-1997 והפעילה, בין היתר, מסעדה בשכונת הר החוצבים בירושלים. אלא שכעבור שש שנים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, והפסיקה את פעילותה.
בסמוך לסגירת החברה, הקימה אשתו של הבעלים חברה אחרת, "שירותי מזון מוכן ל.ר", שהפעם נרשמה על שמה, והחברה הזו המשיכה לתפעל את אותה מסעדה בהר החוצבים. בנוסף הפעילה החברה אולם אירועים בשכונת תלפיות. בחלוף שבע שנים, גם החברה הזו סיימה את פעילותה כשהיא שקועה בחובות רבים, ביניהם חוב ארנונה לעירייה.
שוקלים לפתוח חברה?
פנו ל-עו"ד ליווי עסקי
תביעת העירייה נגד החברה לקבלת החוב התקבלה, אך הליכי הגבייה לא הועילו בשל מצבה הרעוע. ב- 2013 פנתה העירייה לבית משפט השלום בירושלים וביקשה לחייב את בני הזוג באופן אישי בתשלום החוב שהוערך בסכום של כ-1.6 מיליון שקל.
העירייה טענה כי אף שהחוב שייך בחלקו לחברה הקודמת, מדובר בשתי חברות שנוהלו והוקמו על ידי בני הזוג יחד, כאשר החברה השנייה נפתחה בניסיון להרחיק את הבעל מחובות החברה הקודמת.
לשיטתה, הנתבעים עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, תוך ש"הסתתרו" מאחוריה כדי להתחמק מחובות, בזמן שהפקידו את הכנסות החברה לחשבונם הפרטי והשתמשו בהן לצרכיהם ולתשלום לנושים אחרים.
בנוסף, העירייה הציגה אסמכתאות לכך שבחודשי הפעילות האחרונים של החברה, הפקידו הנתבעים בחשבונם הכנסות בסך של למעלה מחצי מיליון שקל.
הנתבעים הודו בכך שהבעל היה ה"מוח" שמאחורי החברה, וכן בכך שהעבירו לחשבונם הפרטי חלק מהכנסות החברה.
עם זאת, טענו השניים כי השימוש בחשבונם הפרטי הוקדש לצרכי החברה בלבד ולא נעשה בו שימוש לצרכים פרטיים.
ואולם, בניגוד לדברי הנתבעים, התברר כי נמשכו מהחשבון כספים בהיקף לא מבוטל, לא ברור לאילו מטרות, מה גם שהתגלתה הנפקת משכורות לבנם של הנתבעים, חרף טענתם הראשונית כי באותה תקופה כלל לא עבד בחברה.
ניסו להתחמק
מכיוון שהתגלו סתירות ואי דיוקים רבים בדברי הנתבעים, קבע השופט דוד גדעוני כי יש קושי ממשי לסמוך על עדותם.
השופט ציין כי הנתבעים השתמשו פעמים רבות בהכנסות החברה מבלי להסביר לשם מה, ובמקביל בחרו להתעלם לחלוטין מחובות הארנונה שלה. לעומת זאת, החברה כן פרעה חובות אחרים לגורמים אחרים שלהם חתם הנתבע על ערבות אישית.
לדברי השופט גדעוני, אחת ממטרותיו של חוק ההסדרים היא למנוע מחברה פרטית להתחמק מחובתה לשלם ארנונה לאחר שהפסיקה את פעילותה על ידי הברחת נכסיה, ולאפשר לרשות המקומית לרדת לכיסם של בעליה.
לסיכום, הבהיר השופט כי חיוב הנתבעים בחוב החברה באופן אישי דרך הרמת מסך (הרמת המסך המפריד בין החברה לבין בעליה) הוא אמנם צעד חריג, אך כי עקב התנהלותם חסרת תום, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעים השתמשו באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות את נושיה.
לפיכך, הורה השופט לנתבעים לכסות את החוב, העומד כאמור על כ-1.6 מיליון שקל, בצירוף הוצאות ושכ"ט של 100 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילן דובר ועו"ד חיים קרישר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יצחק דהן, עו"ד אדווה מרדכי
* עו"ד רגב אלקיים ממשרד שרף אלקיים ושות' עוסק בדיני תאגידים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין