בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לפני מספר ימים את טענתה של בעלת נכס כי "פסק בוררות" שהגישו שוכרות הנכס לאישור בית המשפט אינו תקף, שכן לא התנהלו בין הצדדים כל הליכי בוררות.
"עידן הגאולה" ו"בית משיח" הן שתי חברות פרטיות העוסקות בהפצת ספרי קודש. לצורך ניהול עסקיהן שכרו החברות ב-2004 את קומת הקרקע בביתם של בני זוג בכפר חב"ד. בני הזוג התגרשו מאוחר יותר.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין בוררים
ב-2010 דרשה האישה כי החברות יפנו את הנכס על רקע פקיעת הסכם השכירות. בתגובה הן הגישו לבית משפט השלום בהרצליה בקשה לצו מניעה כנגד הפינוי.
בהליך הגיעו החברות להסכם מול בעלה לשעבר של האישה, לפיו הרב נחשון דוד ישמש כבורר בין הצדדים ולהסכם ניתן תוקף של פסק דין.
האישה הגישה בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי לא הייתה צד לו ובקשתה התקבלה. כמו כן, התקבלה תביעתה להורות לחברות לפנות את הנכס ולשלם לה פיצויים של 100,000 שקל על העיכוב בפינוי. לאחר מתן פסק הדין החלה האישה בהליכי גבייה בהוצאה לפועל.
החברות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובהליך זה הן הגיעו להסכמה עם האישה כי מכיוון שהן עזבו בינתיים את הנכס, הן יעבירו לאישה 20,000 שקל בנוסף ל-70,000 שקל שכבר שולמו, והיא תסגור את התיק בהוצאה לפועל.
במקביל הגישו החברות בקשה לבית המשפט המחוזי בלוד, באמצעות עו"ד ניסים שרעבי, לאישור "פסק בוררות" שניתן לטענתן בינואר 2015 על ידי הרב חיים רייכמן, לפיו בני הזוג חייבים לפצות אותן על הנזקים שנגרמו להם.
האישה, באמצעות עורכת דינה שרונה פורת, טענה כי לא התנהל כל הליך בוררות, וש"פסק הבוררות" שהגישו המבקשות הוא מסמך מוזמן או מזויף שדינו להתבטל.
לא שוחח עמה
השופטת בלהה טולקובסקי מבית המשפט המחוזי בלוד ציינה כי המבקשות לא פירטו כיצד, איך ומתי התנהל הליך הבוררות. אמנם, אין מחלוקת כי בהסכם השכירות מ-2004 נקבע הרב רייכמן כבורר אך סעיף זה אינו מוכיח כי אכן התנהלו הליכי בוררות בין הצדדים.
השופטת קיבלה את עדות המשיבה לפיה ב-2011 היא פנתה לרב רייכמן שיסייע לפתור את המחלוקת והוא ענה לה שאינו יכול לטפל בדברים בשל התנגדותו של בעלה לשעבר, ומאז הוא לא שוחח עמה "פעם אחת אפילו".
יתר על כן, כתבה השופטת, המבקשות הן שפתחו בהליכים כנגד המשיבה בבית משפט השלום בהרצליה וסביר שאם הייתה מתקיימת בוררות, הן לא היו נדרשות לכך.
בנוסף, מחומר הראיות עלה כי לא התקיימה ישיבת בוררות כלשהי במעמד הצדדים ולא הוצג כל מסמך המודיע למשיבה על פתיחת הליכי בוררות או מזמן אותה לישיבות.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את טענת המשיבה כי לא התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות.
מעבר לצורך, הבהירה השופטת כי גם אם הייתה משתכנעת שנפתח הליך בוררות בין הצדדים, קיימת עילה לביטול פסק הבוררות. לדבריה, מעמדת המבקשות עצמן עלה כי הבוררות לא התקיימה בנוכחות שני הצדדים, ומסמכים שהם הגישו לבורר לא נמסרו במקביל למשיבה, דבר שפגע בזכות הטיעון שלה — בניגוד לתנאי חוק הבוררות.
בסיכומו של דבר דחתה השופטת את בקשת החברות לאישור פסק הבוררות וקיבלה את בקשת המשיבה לביטול פסק הבוררות. לטובת המשיבה נפסקו הוצאות של 25,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין