הבנק טען שהנתבע התגרש "על הנייר" וחתם על הסכמים פיקטיביים עם אחיו, הכל במטרה להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום חובותיו. המחוזי לא השתכנע.
בשנת 1974 התחתנו גבר ואישה צעירים. הם חיו יחד כשבע שנים וב-1981 התגרשו. במהלך השנים הגבר הסתבך בחובות כבדים לבנק לאומי.
ב-2001 ניתן צו ירושה שלפיו האיש ושבעת אחיו ואחיותיו יירשו את עיזבון הוריהם (הכולל שתי דירות) שווה בשווה. אלא שהאיש חתם עם אחיו על הסכם שבו ויתר על זכויותיו בעיזבון, וההסכם אושר בבימ"ש לענייני משפחה בחיפה.
לייעוץ בענייני בנקאות:
פנו ל- עו"ד בנקאות
שנה לאחר מכן מכרו האחים את אחת הדירות לגרושתו של האיש, ובשנת 2003 היא עברה להתגורר בה. בשנת 2008 חזר הגבר להתגורר עם גרושתו בעקבות מצב רפואי מורכב וקשה.
בעקבות חובותיו, ב-2012 נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל, ובינואר 2013 הגיש בנק לאומי תביעה בביהמ"ש המחוזי בחיפה נגד האיש והאישה, ובה ביקש מביהמ"ש להצהיר שהגבר הוא הבעלים של הדירה או לפחות של חצי ממנה.
הבנק טען כי רישום הדירה על שם הנתבעת היה חלק ממהלך מורכב ומתוכנן של הברחת נכסים. לשיטתו, כל ההסכמים – הסכם הגירושין, הסכם ההסתלקות מהעיזבון והסכם מכירת הדירה – כולם פיקטיביים, ונועדו להבריח את נכסי האיש על מנת להתחמק מתשלום החוב.
לעניין הגירושין, נטען כי הנתבעים המשיכו לנהל יחסים במשך כל השנים, ולכן בפועל הם בבחינת ידועים בציבור, למרות גירושיהם "על הנייר".
הנתבעים הכחישו את הטענות. לטענתם, הגירושין היו אמתיים לגמרי. הם אמנם הודו כי גם לאחר הגירושין הם נפגשו בתקופות מסוימות בניסיון לחדש את הקשר, וכתוצאה מכך נולדו להם ילדים נוספים, אך הניסיונות לא צלחו.
לדבריהם, רק ב-2008, אחרי 27 שנות גירושין, לאור התדרדרות קשה במצבו הרפואי של הנתבע, הנתבעת ריחמה על הנתבע והסכימה לאפשר לו לגור בדירה (תמורת שכר), כדי לסעוד אותו.
לגבי ויתורו של הנתבע על חלקו בעיזבון, הוא טען כי הדבר נעשה על מנת "לאזן" את העובדה שהאחים שלו קיבלו מההורים בחייהם פחות כספים ממנו.
עוד נטען כי הסכם המכר בין האחים שלו לנתבעת נחתם בזמן שבו בינו לבין הנתבעת לא היה שום קשר.
החיים מפתיעים
השופטת תמר נאות פרי דחתה את תביעת הבנק, מאחר שהבנק לא הוכיח שהנתבעים ביצעו מרמה מורכבת ורבת-שנים במטרה להבריח את נכסי הנתבע.
השופטת השתכנעה שהנתבעת רכשה את הדירה בתקופת שבה לא היה לה קשר עם הנתבע, ובוודאי שלא היה לה אינטרס להסתבך במערך חוזי "שקרי". עסקת המכר דווחה ונרשמה כדין, הנתבעת הציגה ראיות לכך שהיא משלמת את המשכנתא ושילמה את הסכומים לאחים של הנתבע, ואילו הבנק לא הציג שום ראיה לגבי מצב דברים אחר.
השופטת גם האמינה שהנתבעים התגרשו מתוך כוונה אמתית, והעובדה שבחלוף שנים הנתבע עבר לגור עם האישה בדירה, לא מחייבת את המסקנה שניתן לרדת אל נכסיה לשם פירעון חובותיו. אפילו אם הנתבעים הם כן "ידועים בציבור", ציינה השופטת, ניתן להתייחס לדירה כאלה נכס שהנתבעת הביאה עמה לקשר ללא כוונת שיתוף בו.
כמו כן, הבנק לא סתר את גרסתו של הנתבע בנוגע להסכם שחתם עם אחיו.
לבסוף ציינה השופטת שאמנם סיפורם של הנתבעים יכול לעורר תמיהות, אך "החיים מזמנים לנו גם נסיבות חריגות ומיוחדות". התביעה נדחתה כאמור. הבנק ישלם הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
* עו"ד שמשון רוקח עוסק בדיני בנקאות.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין