בשנת 2012 הגיעה חברת "עמידר" להסכם פשרה עם שוכר, שלפיו יפנה את הדירה תוך חצי שנה. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין. כחמישה חודשים לאחר מכן, הגיש הדייר תביעה לביטולו.
בשנת 2010 דחתה חברת עמידר את בקשתו של אדם להמשיך לגור בדירה שבה גרה אמו המנוחה, בטענה שהוא לא עונה על ההגדרה של "חסר דירה", ואינו גר בה 4 שנים ברציפות. ב-2012 הגיע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבימ"ש השלום בקריית גת, ובו נקבע כי הדייר יפנה את הדירה תוך חצי שנה. כחמישה חודשים לאחר מכן, הגיש הדייר לאותו בימ"ש תביעה לביטול פסק הדין.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
פנו לעו"ד דיני מקרקעין
לטענתו, הוא התקשר בהסכם מתוך טעות: הוא סבר שהוענק לו פרק זמן של חצי שנה לפנות לעמידר ולהסדיר את מגוריו בדירתו, ובוודאי שלא הסכים לפנות אותה.
לדבריו, מאז שהתגרש בשנת 1995, הוא התגורר בדירה עם אמו ברציפות, סעד אותה וטיפל בענייניה עד יום מותה.
לטענתו, הוא לא הוזכר בדו"חות של עמידר מאחר שאמו דרשה ממנו שלא להיות נוכח בעת ביקורי הנציגים מטעמה, על מנת שלא תיאלץ לשלם שכירות גבוהה יותר בשל מגוריו עמה.
התובע טען כי הוא אדם חולה וערירי, המתקיים מהבטחת הכנסה בלבד, ודחיית התביעה תדון אותו לגור ברחוב.
עמידר טענה, בין היתר, כי עילת הטעות על פי חוק החוזים איננה יכולה לחול, שכן אין במקרה זה חוזה, כי אם פסק דין. עוד נטען, כי התובע היה צריך להגיש ערעור ולא תביעה לאותה ערכאה.
לטענת עמידר, ההסכם אושר על ידי בית המשפט רק לאחר שהתובע – שנכח בדיונים והיה מיוצג על ידי עו"ד – הבין את תוכנו ומשמעותו, ואישר אותו. בכל מקרה, נטען כי התובע כלל לא זכאי לסיוע.
מן הדין ומן הצדק
השופט ישראל פבלו אקסלרד קיבל את התביעה וקבע כי תיק הפינוי יידון מחדש במועד אחר. השופט הסביר כי מעבר לכך שהתנהלות התובע אינה רצויה וגרמה לטרחה מיותרת, הרי שלא הביאה לפגיעה בזכויותיה או לקיפוחה של עמידר.
גם הטענה שלפיה היה צורך בערעור נדחתה: "דרך המלך" של תובע הטוען לטעות שהביאה לכריתת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, נעשית על ידי הגשת תובענה נפרדת לערכאה שנתנה את פסק הדין.
במישור המהותי, השופט השתכנע כי אכן נפלה טעות יסודית והתובע לא הבין את משמעות ההסכם. השופט התבסס, בין היתר, על עדות עוה"ד שייצג אותו בהליך הקודם, שסיפר בהגינותו כי ספק אם התובע הבין את טיב הדברים שהוסברו לו. לפיכך, קבע השופט כי בהליך כריתת ההסכם שבין התובע לבין עמידר, נפל פגם, וציין כי אילולא אותה טעות, לא היה התובע מתקשר בהסכם שיביא לפינויו מהדירה.
על כך הוסיף השופט, כי לנוכח מצבו של התובע ומצוקתו, העוול שייגרם לו כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו, יהיה גדול מהעוול שייגרם לעמידר עם ביטולו. התובע סובל מבעיות בריאותיות ומבדידות ועוני, ולכן, המשיך השופט, יהיה נכון לקבל את תביעתו גם משיקולים של צדק.
אמנם ביהמ"ש קיבל את התביעה, אך מאחר שתיק הפינוי יידון מחדש, הרי שלא נגרמה פגיעה מהותית בזכויותיה של עמידר, שתוכל לנסות ולהוכיח את טענותיה בפני בית המשפט.
לא נפסקו הוצאות.
* עו"ד צביה דותן סטרנס עוסקת בדיני מקרקעין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין