ליבו של השופט גד ארנברג נכמר כשנדרש להורות על הריסת ביתם של זוג הקשישים. בפסק דין שניתן לפני מספר ימים, החליט השופט שלא להחריב את קורת הגג שלהם ופסק כי במקום זאת ישלמו לשכן פיצוי של 210 אלף שקל.
בני זוג מבוגרים שרכשו דירת עמידר בבית שמש קיבלו ב-1988 היתר בנייה ובנו במקומה בית רחב ידיים. הבית החדש ישב על חלקה משותפת עם עוד בית, והחצר שבין הבתים הוגדרה כחצר משותפת.
לייעוץ בתחום המקרקעין
ניתן לפנות ל- עורך דין דיני מקרקעין
בשנת 2000 רכש את הבית הצמוד ישראלי המתגורר בחו"ל, במטרה להשכירו. כתשע שנים לאחר מכן, גילה האיש כי הבית והגדר של בני הזוג פולשים ל-66 מ"ר מהחצר המשותפת והחליט לתבוע את הריסתם בבית משפט השלום בירושלים.
בתביעתו טען האיש כי הבנייה הלא חוקית שביצעו בני הזוג בשטח המשותף פוגעת בזכויותיו הקנייניות. בנוסף להריסה, הוא ביקש לחייבם לפצות אותו ב-210 אלף שקל, בהתאם לחוות דעת שמאית שצירף.
בני הזוג, קשישים כבני 70, טענו כי בנו את ביתם בתום לב, לאחר שקיבלו היתר בנייה מהרשויות, וכלל לא ידעו שפלשו לחצר המשותפת. לטענתם, בתקופה הבנייה יחידת הדיור שלימים רכש התובע הייתה ריקה ואילו השכנים מהצד השני הסכימו לבנייה.
בני הזוג הוסיפו כי התובע, שרכש את הבית שנים אחרי שביתם עמד על תילו, הסכים לרכוש אותו כמו שהוא. הם אמנם הביעו הסכמה להרוס את הגדר, אולם הריסת הבית עצמו, טענו, תחריב את עולמם. שניהם אנשים מבוגרים וחולים, שחיים בבית מזה 25 שנים ולא תהיה להם כל יכולת כלכלית או בריאותית לבנותו מחדש.
נזק שלא ניתן לכמת בכסף
סגן נשיאת ביהמ"ש, השופט גד ארנברג קבע כי היתר הבנייה שקיבלו הנתבעים לא הכשיר פגיעה בזכותו הקניינית של התובע, שלא יוכל להשתמש בחלק מהחצר המשותפת לעולם.
במקרה כזה, שבו נפגעו זכויותיו הקנייניות של התובע, הסעד הנהוג הוא "השבת המצב לקדמותו", כלומר צו פינוי. ואולם, בנסיבות המקרה לא ניתן להורות על הרס קורת הגג של הנתבעים – אנשים מבוגרים שמצבם הבריאותי אינו מן המשופרים.
".... הנזק שיגרם לנתבעים כתוצאה ממתן צו פינוי, הינו עצום שלא ניתן לכמתו בכסף", כתב השופט בפסק הדין.
השופט התרשם שהנתבעים באמת פעלו בתום לב, ללא כוונת זדון או רצון להשתלט על שטח ולהתעשר מכך. הוא האמין להם שלא ידעו כלל על הפלישה וכן לעדים מטעמם שהותירו את הרושם שמדובר באנשים טובים ונורמטיביים שלא ביקשו לפגוע באף אחד.
השופט ציין, כי לקח בחשבון את העובדה שהתובע רכש את הבית הרבה לאחר שהנתבעים בנו את ביתם, ומבלי שידע שהשטח המשותף הוקטן קמעה, כך שלא הסתמך על חלק זה של החצר. למעשה, הבנייה של הנתבעים לא מטרידה ולא פוגעת בתובע, אף שהיא גוזלת מזכויותיו.
השופט מתח ביקורת עדינה על התובע, שהתעקש על הרס ביתם של הנתבעים ולא הסתפק בסעד כספי, בעוד שהוא מודע לכך שייגרם להם כתוצאה מכך "סבל בל יתואר".
בסופו של דבר, החליט השופט כי הנתבעים יהרסו את הגדר בלבד והתובע יסתפק בפיצוי. מאחר שהנתבעים לא סתרו את חוות הדעת השמאית מטעם התובע, פסק השופט כי ישלמו לו את הסכום שתבע: 210 אלף שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (דצמבר 2011). הנתבעים גם יישאו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של 20 אלף שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אבי מורה ממשרד עו"ד מורה טובים & מסדה כהן עוסק בדיני מקרקעין, ליקויי בנייה, תכנון ובניה ועסקאות מכר דירה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין