לאחר שנמצאו אחראיות לפטירת משתתף במרוץ חצי המרתון בתל אביב בשנת 2011, ערערו העירייה וחברת ההפקות על הקביעה לפיה היו חייבות לוודא שלכל אחד מהמשתתפים היה אישור רפואי. בית המשפט קבע שמדובר בדרישה לא סבירה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה את עמדתן של מארגנות מרתון תל אביב 2011, כאשר הבהיר שחיוב משתתפים להצטייד באישור רפואי עלול לפגוע באינטרס החברתי של קידום אורח חיים בריא.
לשאלות בתחום נזקי גוף:
פנו לעורך דין דיני נזיקין
לפני כארבע שנים ארגנו עיריית תל אביב וחברת ההפקות "כפיים" תחרות ריצת מרתון בעיר, והזמינו רצים חובבים מכל רחבי הארץ לקחת בה חלק.
כשעתיים לאחר תחילת המרוץ, קרס אחד המשתתפים, אדם בן 43, שהצהיר בשאלון רפואי שמילא באינטרנט שאין לו שום מניעה רפואית לקחת חלק במרוץ.
למרבה הצער, האיש נפטר כעבור שלושה ימים מהתייבשות ומכת חום. יורשיו של המנוח הגישו תביעה נגד העיירה, חברת ההפקה והמבטחת שלה ("הראל"), בטענה שהתרשלותן גרמה למותו.
לטענתם, המארגנות השתהו בטיפול הראשוני במנוח, לא דאגו לקירור המסלול, ולא דרשו אישור השתתפות מרופא מוסמך.
בית המשפט השלום הגיע למסקנה שהמארגנות אכן התרשלו באי דרישתן לקבלת אישור רפואי, והורה להן לשלם פיצויים בסך 890 אלף שקל.
בשנת 2014 הגישו המארגנות וחברת "הראל" ערעור בעניין, שבהסכמת הצדדים צומצם לשאלה אחת: האם ישנו צורך לוודא שלכל אחד מהרצים יש אישור רפואי להשתתף במרוץ.
המארגנות טענו כי חיוב כל משתתף במרוץ עממי להמציא אישור רפואי – בנוסף לחתימתו על הצהרת בריאות – עלול לחסל את ענף המרוצים, או לחלופין, להוביל לירידה משמעותית במספר המשתתפים.
לעומתן, יורשי המנוח טענו כי כלל לא מדובר ב"ספורט עממי", כי אם על מאמץ גופני משמעותי שעלול לסכן חיים. בנוסף, ציינו כי הדרישה להצגת אישור רפואי קיימת בחלק ממדינות העולם.
"איזון ראוי"
סגן הנשיאה השופט יצחק ענבר ציין את האינטרס החברתי בקידום פעילות גופנית בקרב הציבור, שאף בא לידי ביטוי בתכנית הלאומית של הממשלה לקידום אורח חיים פעיל ובריא, ובעלייה במספר המשתתפים במרוצים לא תחרותיים למרחקים ארוכים.
השופט הדגיש את החובה לנקוט באמצעי זהירות להבטחת בריאותם של המשתתפים במרוץ, אך הפנה להמלצות "ועדת מורן" – שהוקמה על ידי משרד הבריאות כשנתיים לאחר פטירת המנוח – לפיה ניתן להסתפק בקבלת "הצהרת בריאות" של משתתף.
כמו כן, הסביר השופט שבדיקה רפואית אצל רופא משפחה לא תגלה בהכרח ליקוי גופני העלול לגרום לפגיעה במשתתף.
בנוסף, הביע השופט את חששו מכך שדרישה כה גורפת תיצור עומס בקופות החולים, וריבוי בדיקות מיותרות מתוך חששם של הרופאים מפני תביעות עתידיות.
מכאן, הגיע השופט למסקנה לפיה חיוב משתתפי מרוצים לא-תחרותיים בהמצאה מוקדמת של אישור רפואי, עלול למנוע ללא הצדקה השתתפות של רבים במרוץ, ויפגע באינטרס החברתי של קידום פעילות גופנית בקרב הציבור.
לדבריו, הנחיית המשתתפים לחתום על הצהרת בריאות או שאלון רפואי, ודרישה פרטנית להמצאת אישור רפואי ככל שהדבר יתחייב מההצהרה או התשובות לשאלון, היא אמצעי סביר ויעיל, שייצור "איזון ראוי" בין הגנה על המשתתפים להמשך קיום הפעילות.
לפיכך, קיבל השופט את הערעור, כך שיבוא במקום פסק הדין הקודם בהתאם להסדר בין הצדדים.
השופטים יהודית שבח ושאול שוחט הצטרפו לפסק הדין. לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המערערות: עו"ד אמיתי יחיאלי, עו"ד אבי אלרום, עו"ד אסף אלרום
- ב"כ המשיבים: עו"ד ד"ר בנצי קין-שינפלד, עו"ד אבי לוי
* עורך דין אייל מרדיקס עוסק בנזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין