ביטוח לאומי דחה את תביעתה של האישה לקצבת שאירים, בטענה שהצהירה בהליך משפטי קודם כי היא והמנוח אינם בני זוג. האישה סיפרה כי העדות נכפתה עליה באלימות על ידי המנוח. בית הדין לעבודה האמין לה.
המנוח נפטר ב-2013 והאישה הגישה תביעה לקצבת שאירים מביטוח לאומי בטענה שהייתה הידועה בציבור שלו. לטענת האישה הם חיו יחד במשך 33 שנים, כמעט עד מותו, בדירתה שברמת גן. הם אמנם לא התחתנו מעולם או חלקו חשבון בנק, אך הם כן ניהלו, לדבריה, משק בית משותף והיו ידועים בציבור בעיני המשפחה והסביבה הקרובה.
לבירורי זכאות לקצבה
פנה ל-עו"ד ביטוח לאומי
האישה סיפרה כי העשור האחרון לחייהם אופיין במריבות וויכוחים, שלעיתים הובילו להתפרצויות זעם אלימות מצידו של המנוח, אך היא נשארה עמו מחשש להישאר לבד.
לדבריה, הסיבה שחיה בנפרד ממנו לקראת מותו היא שחלה הידרדרות במצבו של המנוחה, שחלה בפרקינסון ואלצהיימר, והיא נאלצה להעבירו למרכז גריאטרי. עם זאת, היא הדגישה כי מונתה כאפוטרופוסית שלו, באישור בנו. בנוסף, היא זו שטיפלה בסידורי הקבורה שלו.
למרות כל זאת, דחה ביטוח לאומי את תביעתה, והאישה נאלצה לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעה שהגישה באמצע שנת 2014, היא ביקשה שיכריז עליה כידועה בציבור ויקבע את זכאותה לקצבת שאירים.
ביטוח לאומי ביקש לדחות את תביעתה. לשיטתו, התובעת בכלל מנועה מלטעון שהיא ידועה בציבור מפני שבהליך משפטי שהתנהל בעניין המנוח ב- 2008, היא הצהירה בפה מלא כי הזוגיות עמו הסתיימה ב-2004, ובפסק הדין נקבע שהשניים כלל לא מנהלים משק משותף.
התובעת אישרה את הדברים אך סיפרה כי המנוח כפה עליה למסור את הגרסה השקרית, והיא נכנעה ללחציו כיוון שהייתה נתונה לאלימות מילולית ופיסית. היא ציינה שלא אמרה דבר עד היום משום שהעדיפה לא להכפישו ולהשמיצו לאחר מותו.
קרובי משפחה של התובעת והמנוח וחבריהם העידו כי השניים גרו יחדיו למעלה מ-30 שנה, הגיעו יחדיו לאירועים משפחתיים, והיו מוכרים על ידי סביבתם כבני זוג לכל דבר ועניין. כמו כן, הם ציינו כי המנוח "לא היה טיפוס קל בלשון המעטה" וסבל מהתפרצויות זעם.
ביטוח לאומי לא חקר
השופטת רוית צדיק קיבלה את התביעה. השופטת האמינה לכך שהתובעת העידה כי חששה מפני המנוח. היא ציינה כי באותו הליך, שהתנהל ב-2008, גם בית הדין התרשם מאופיו האלים.
עוד ציינה השופטת כי ההחלטה שהתקבלה באותו הליך, לפיה התובעת והמנוח אינם מנהלים משק בית משותף, התקבלה מחמת הספק, בין היתר, על פי ממצאי החקירה של ביטוח לאומי, שכלל לא ביקר בדירת האישה ולא חקר את סביבתם הקרובה.
בנוסף קיבלה השופטת את טענות התובעת, כי הסיבה לכך שלא ניהלה עם המנוח חשבון בנק משותף הייתה תיקי ההוצאה לפועל שעמדו נגדו. השופטת הוסיפה וקבעה כי האישה גם הוכיחה שהמנוח השתתף בהוצאות המשק המשותף מתוך קצבת הזקנה שלו.
לפיכך, קבעה השופטת כי יש להכיר בה כידועה בציבור של המנוח לשם קביעת זכאותה לקצבת שאירים. לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד איתן כהן
- ב"כ הנתבע: עו"ד הררי
* עו"ד ענת גור-אל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין