המנוחה הגיעה לבית החולים בעקבות אירוע מוחי, והוחתמה על טופס הסכמה לקבלת תרופה ניסיונית. בית המשפט המחוזי קבע כי בית החולים התרשל בטיפול באם ופגע באוטונומיה שלה ושל ילדיה כשלא קיבל מהם אישור לתת את התרופה.
בפברואר 2004, בגיל 58, פונתה האם למרכז הרפואי "בני ציון" שבחיפה בעקבות שבץ מוחי, ונפטרה כשבוע לאחר מכן.
ילדיה טענו לרשלנות של בית החולים, והגישו באמצעות עורכת הדין טלי טרייבנד, תביעה לבית משפט השלום בחיפה. לטענתם בית החולים נמנע מלתת לאמם טיפול סטנדרטי וחסך בדיקות ותרופות שיכולות היו למנוע את מותה.
עוד הם טענו כי בית החולים פגע באוטונומיה של אמם ושלהם כשצירף אותה לניסוי בתרופה חדשה. לטענתם אמם הוחתמה על טופס ההסכמה כשהיא מבולבלת וקשורה, מבלי שהבינה על מה היא חותמת, ולמעשה לא נתנה "הסכמה מדעת" להשתתפותה בניסוי. לטענתם בית החולים היה צריך לקבל אישור מהאפוטרופוס שלה, ולכל הפחות ליידע אותם כילדיה.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין רשלנות רפואית
בית החולים, באמצעות עורכת הדין אביגיל בהט, טען כי לא היה כל רבב בהתנהלותו. הטיפול שהמנוחה קיבלה היה כמקובל, ומותה היה בלתי נמנע. בנוגע לניסוי הרפואי, טענה המדינה שכל פעולותיה נעשו בהסכמת המנוחה.
בית המשפט הסביר שלא כל מחלה ניתנת לריפוי, וגם אם נפלה טעות בהחלטה להכניס את המנוחה לניסוי, או בכך שהצוות הרפואי לא דאג לשתף את ילדי המנוחה במועד מוקדם יותר, אין זה אומר כי אירעה כאן רשלנות, והתביעה בעילה זו נדחתה.
לעומת זאת, התביעה בנוגע לפגיעה באוטונומיה של המנוחה וילדיה התקבלה, לאחר שנקבע שהסכמת האם לא הייתה "מדעת". נפסק לטובתם פיצוי בסך 200 אלף שקל, והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50 אלף שקל.
במרץ 2015 הגישו הצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בית החולים סבר שבית המשפט שגה כשקבע שהמנוחה חתמה על הטופס בהיעדר הסכמה, מאחר שמצבה הרפואי באותו מועד הוגדר כקל, לכן הצוות הרפואי לא היה צריך לקבל את הסכמת הילדים להשתתפות בניסוי, ומעבר לכך הפיצוי שנפסק הוא מופרז.
הילדים חזרו על טענתם שבית החולים התרשל, וטענו שבית החולים לא הוכיח שפעל כמקובל כשנמנע מלבצע בדיקות סטנדרטיות. מעבר לכך הם טענו שהתרופה הניסיונית כלל לא הייתה רלוונטית לטיפול באירוע מוחי, וייתכן שגם את התרופה הניסיונית היא לא קיבלה, מאחר שמחצית מהמטופלים קיבלו תרופת דמה (פלצבו).
הסכמה מושכלת
השופט הבכיר יגאל גריל, השופטת בטינה טאובר והשופט סארי ג'יוסי קיבלו את ערעור הילדים, ודחו את ערעור בית החולים.
לדעתם, בניסוי רפואי קיימת חובה מוגברת להבהיר לחולה את המשמעות של השתתפותו, כולל האפשרות שייתכן שיקבל פלצבו. ככל שמדובר בחולה מבולבל או חרדתי, שאין הסכמה של אפוטרופוס שלו, לא ניתן לקבל את הסכמתו, כיוון שהיא אינה מושכלת. משכך, קבעו השופטים, צדק בית המשפט כשקבע פיצוי גבוה בעבור הפגיעה באוטונומיה.
לעניין רשלנות בית החולים, השופטים סברו כי המדינה לא עמדה בנטל להוכיח שהמנוחה קיבלה את הטיפול התרופתי שהייתה צריכה לקבל, ולא בוצעו לה בדיקות חיוניות שייתכן והיו משפרות את מצבה. משכך, נקבע כי בית החולים התרשל, ועל בית משפט השלום לקבוע פיצויים עבור הנזקים שנגרמו.
בית החולים ישלם לילדים שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין