לפעמים הצדק נעשה מאוחר מדי: אישה שסבלה מנכות ערערה על החלטת ביהמ"ש האזורי לעבודה לשלול ממנה "קצבת שירותים מיוחדים" בשנתיים בהן גרה בדיור מוגן. במהלך ההליך היא נפטרה. ביה"ד הארצי לעבודה קיבל לאחרונה את ערעורה וקבע כי הייתה זכאית לקצבה.
האישה, כבת 70 ועורכת דין במקצועה, קיבלה במשך שנים קצבת נכות וכן "קצבת שירותים מיוחדים" ששולמה לה עקב הצורך שלה בסיוע ברחצה.
זקוקים לקצבה?
פנו לעורך דין ביטוח לאומי
ב-2011 היא עברה לגור ביחידת דיור במעון הורים והתגוררה שם כשנתיים, עד שעברה לגור עם בנה. בתחילת 2012 הודיע לה הביטוח הלאומי כי בשל המעבר לדיור המוגן נשללת ממנה קצבת השירותים המיוחדים, וזאת בהתאם לסעיף בחוק השולל את הקצבה מנכה "המוחזק במוסד בו ניתנים שירותי רפואה או שירותי סיעוד".
האישה ערערה על ההחלטה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה אך ערעורה נדחה, ולכן היא נאלצה להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. במאי 2015, חודש לאחר שהתקיים הדיון הראשון בערעורה, נפטרה האישה ובנה המשיך בהליכים במקומה.
בכתב הערעור טענה האישה כי יחידת הדיור שלה במעון ההורים הייתה במחלקה של העצמאיים, ולא ניתנו לה שירותי רפואה או סיעוד אלא שירותי פיקוח בלבד, באמצעות מוקד מצוקה שאויש על ידי אחות.
המערערת הוסיפה כי מעון ההורים שימש לה כבית והיא עברה אליו על מנת להצטרף לקהילה ולשפר את איכות חייה, ולא בכדי לקבל טיפול סיעודי. עוד טענה המערערת כי היא שילמה על יחידת הדיור מכספה והמשיכה לקיים בה אורח חיים עצמאי ורגיל.
הביטוח הלאומי טען מנגד כי יש לדחות את הערעור רק מעצם העובדה שבדיור המוגן הייתה אפשרות לקבל שירותי רפואה וסיעוד. עוד טען המוסד כי זכאותה של המערערת לגמלה אינה עוברת בירושה ומכיוון שהיא נפטרה – דין הערעור להידחות.
המשיכה להיות עצמאית
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה הסבירה כי תכלית גמלת השירותים המיוחדים המשולמת לנכים היא לאפשר להם לקבל טיפול אישי ועזרה בביצוע פעולות יומיומיות בביתם, כך שבהרבה מקרים מתייתר הצורך שלהם להתאשפז במוסדות סיעודיים.
תכלית זו גם מתיישבת עם הוראת החוק השוללת את הגמלה מנכה שעבר למוסד בו מסופקים לו שירותי רפואי וסיעוד, המשיכה השופטת.
לדבריה, בשל הריבוי והגיוון במסגרות הדיור המוגן ובתי האבות, לעתים קיים קושי לסווג את מסגרת המגורים אליה עבר הנכה כ"בית" או כ"מוסד", ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
במקרה זה הוכח לדברי השופטת כי המערערת התגוררה במחלקת הדיירים העצמאיים במעון ההורים והמשיכה לנהל אורח חיים עצמאי. לקביעת השופטת, המעון לא סיפק למערערת "שירותי רפואה" או "שירותי סיעוד", אלא רק שירותי ליווי לבית החולים במקרים בודדים. השופטת קיבלה בעניין זה את גרסת המערערת כי תכלית המעבר למעון מבחינתה הייתה הצטרפות לקהילה ומרכז מגורים, ולא קבלת טיפול סיעודי.
לפיכך קבעה השופטת כי המערערת הייתה זכאית להמשיך לקבל את גמלת השירותים המיוחדים גם בתקופת שהייתה במעון ההורים.
עוד קבעה השופטת כי בנסיבות המצערות בהן פסק הדין נכתב לאחר שהמערערת כבר נפטרה, יכול בנה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש לקבל את אותם סכומים שלא שולמו לה בשל הטעות הפרשנית של הביטוח הלאומי.
לטובת בנה של המערערת נפסקו הוצאות של 7,500 שקל. אב בית הדין השופט אילן איטח והשופטת נטע רות הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערת:לא צוין
- ב"כ המשיב: עו"ד מיכל מזוז
* עורכת דין ד"ר כרמית טל עוסקת בתביעות ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין