עורך דין שהפסיק להשתמש במרכזיה של "בזק", גילה שהחברה המשיכה לחייב אותו עבור השירות במשך עשור לאחר מכן. בזק סירבה להחזיר לו את הכספים שגבתה לאורך השנים, אז ביהמ"ש החליט במקומה.
עורך דין שהחזיק במשרדו מרכזיה ישנה של בזק, פנה אליה בשנת 2000 בטענה לתקלות חוזרות ונשנות במרכזיה, אך נענה, לטענתו, שמדובר במרכזיה ישנה שלא ניתן לתקנה. במקום, הוצע לו לרכוש מרכזיה חדשה אך הוא סירב והתקשר עם חברה מתחרה.
מסרבים לנתק אתכם מהשירות?
פנו ל- עורך דין דיני צרכנות
כעשר שנים לאחר מכן, גילה עורך הדין שהוא עדיין מחויב בתשלומים לבזק. החיוב בוטל לאחר שפנה לחברה, אך היא לא הסכימה להחזיר לו את הכספים שנגבו ממנו לאורך השנים.
בשנת 2013 הגיש עורך הדין תביעה נגד בזק לבית משפט השלום בחדרה, בה טען כי החברה התעשרה שלא כדין ועליה להשיב לו את חיובי הסרק.
בזק עמדה על כך שאין לה כל יריבות עם התובע, מפני ששימשה רק כצינור תשלומים לחברת הבת שלה "בזק כל" (שלימים הפכה ל"בזק בינלאומי"). לטענתה, בעקבות הנחיית משרד התקשורת היא כלל לא הייתה רשאית לגבות כספים עבור שירותי מרכזיה.
יתרה מזו, היא הכחישה שהתובע התלונן אי-פעם על תקלות במרכזיה או שנאמר לו שאי אפשר לתקן אותה. טענה נוספת שהעלתה הייתה שהתובע השתהה בהגשת התביעה, ושיקולי הצדק מחייבים לדחות אותה.
זכתה שלא כדין
הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן דחתה את טענת חוסר היריבות וקבעה כי על החשבוניות שקיבל התובע מצוין חיוב לבזק ולא לכל חברה אחרת. בזק גם לא הביאה ראיה שהייתה מנועה מלגבות את התשלומים הללו, ואף לא טרחה לצרף את הנחיית משרד התקשורת בעניין.
הרשמת הבכירה סברה שהתובע העיד בכנות ומצאה את גרסתו מהימנה, בעוד שבזק, מצידה, לא הציגה מסמכים ורישומים שהיו יכולים להוכיח את טענותיה.
לנוכח הודאת בזק שהמרכזיה בה השתמש התובע הייתה מיושנת, האמינה הרשמת שהתובע אכן פנה לבזק ונאמר לו שהציוד מיושן ועליו להחליפו בציוד חדש ויקר יותר. סביר להניח, היא ציינה, שהתובע לא היה רוכש מרכזיה אחרת לו הייתה ברשותו מרכזיה תקינה.
הרשמת קבעה כי ברגע שהובהר לתובע שלא ניתן לתקן את הציוד, היה על בזק לדרוש את השבתו ולהפסיק את החיוב. משלא עשתה זאת, עליה להשיב את הכספים שזכתה בהם שלא כדין.
עם זאת, הרשמת מצאה טעם בטענת השיהוי שהעלתה בזק וקבעה שמלבד העובדה שהתובע נזכר להתלונן בחלוף עשור של חיובים, הוא אף לא טרח להחזיר לחברה את הציוד. יתרה מזו, קשה להאמין שהתובע לא שם לב לחיובים, שעה שמדובר בהוצאות תקשורת – אחת ההוצאות העיקריות של תפעול משרד, מה גם שמדובר בעורך דין בעל יכולת, כלים ואמצעים לעקוב אחר החיובים השוטפים של משרדו.
העובדה שלאחר קבלת הפנייה הראשונה הפסיקה החברה את החיובים מעידה על כך שאם התובע היה פונה אליה במועד, הגבייה ארוכת השנים הייתה נמנעת. לכן, הרשמת מרגולין-פלדמן קבעה שבזק פעלה בתום לב.
הרשמת הוסיפה כי התובע השתהה במשך שלוש שנים גם בהגשת התביעה – מה שיצר אצל בזק הסתמכות לגיטימית שלא תידרש להחזיר לו את הכספים.
עקב האשם התורם של התובע כאמור, החליטה השופטת להפחית מחובת ההשבה 20%. בסופו של דבר חויבה בזק להחזיר לו 16,272 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאפריל 2013 ולשאת בהוצאות משפט של 5,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד איל גרנט עוסק בתחומי הצרכנות, התקשורת והאינטרנט
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין