האישה עתרה לבג"ץ לאחר שבית הדין הגדול חייב אותה לשלם לבעלה 75 אלף שקל במסגרת חלוקת הרכוש. אלא שהשופטים סירבו להתערב בקביעה, שהושתתה על שיקולי צדק והגינות.
שלוש שופטות בג"ץ דחו לאחרונה עתירה נגד בתי הדין הרבני הגדול על שחייב אישה לשלם לבעלה 75 אלף שקל תוך סטייה מהכלל של חלוקת רכוש שוויונית. בפסק הדין נקבע כי שיקולי בית הדין היו הגיוניים לנוכח העובדה שהבעל הכניס לחשבון המשותף את כספי הירושה שלו ונשאר ללא מקורות כלכליים. בתוך כך הוזכר כי בג"ץ לא יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין.
לפני כ-3 שנים הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין האזורי בחיפה וצירף אליה ("כרך" בעגה משפטית) את עניין חלוקת הרכוש.
בתוך כך הוא ביקש שבית הדין יסטה מהכלל של חלוקה שוויונית, בין היתר משום שהפקיד חלק גדול מכספי הירושה שלו לחשבון המשותף והעביר 150 אלף שקל לפירעון המשכנתא על הדירה המשותפת.
כאן נציין שכעקרון, כספי ירושה לא נחשבים לרכוש המשותף אבל עצם הפקדתם בחשבון של בני הזוג עלולה להפוך אותם למשותפים.
בהקשר זה בית הדין קבע כי למרות הטמעת הכספים בחשבון המשותף התמונה הכוללת ושיקולי ההגינות מצדיקים לסטות מאיזון שוויוני באופן כזה שהאישה תשלם לבעלה 45 אלף שקל.
בני הזוג הגישו שניהם ערעורים על החלטה זו. האישה ביקשה לבטל את החיוב ואילו הבעל ביקש להגדיל את התשלום שבו חויבה.
בית הדין הגדול דחה את ערעורה של האישה ובדעת רוב קיבל את זה של הבעל. נקבע כי מאחר שאין לו מקורות כלכליים משמעותיים יהיה זה מוצדק להגדיל את חלקו באיזון המשאבים ובהתאם הסכום שיקבל הועלה ל-75 אלף שקל.
מקרה מיוחד – פסיקה מיוחדת
השנה הגישה האישה עתירה לבג"ץ נגד הפסיקה האמורה. היא טענה כי בית הדין הגדול נתן פסק דין שגוי שסותר את ההלכה האוסרת להתחשב בשאלת האשמה בפירוק הנישואים בעת הכרעה באיזון משאבים. טענה זו הועלתה עקב דברים שנאמרו במהלך דיון שהתקיים בבית הדין ולטענתה מעידים שהדיינים פסקו כפי שפסקו משום שהיא אשמה בפירוק הנישואים.
היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיב בשם בית הדין וטען כי האישה העלתה טענות "ערעוריות" שאינן רלוונטיות בבג"ץ. בנוסף הוא טען כי היו נסיבות חריגות שהצדיקו את הסטייה מהאיזון השוויוני.
השופטת יעל וילנר הסכימה עם טיעונים אלה. "כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל בהחלטות פגם ממשי...", כתבה.
השופטת ציינה כי האישה צודקת בטענתה ששיטת המשפט הישראלית אינה מאפשרת להתחשב בשאלת האשמה במסגרת חלוקת הרכוש אלא שלטעמה, נימוקי בית הדין הגדול לא היו קשורים לכך כלל, וההערה של בית הדין אינה מעידה שהושפע מעניין זה.
"בית הדין השתית בפסק הדין את החלטתו... על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, ובהן העובדה שהמשיב הטמיע את כל כספי הירושה שלו ברכוש המשותף של הצדדים ולא צפויים לו מקורות כלכליים עתידיים משמעותיים. לפיכך, נקבע כי יש להגדיל את חלקו של המשיב באיזון המשאבים וזאת משיקולי צדק והגינות. כאמור, בפסק הדין לא נזכרים טעמים או שיקולים נוספים שאין לשקלם בעת הפעלת הסמכות....", הוסיפה.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית העתירה, וזאת בהסכמת השופטות דפנה ברק-ארז וענת ברון.
- ב"כ העותרת: גלית ביטון לנקרי, עו"ד לענייני משפחה
- היועמ"ש לבתי הדין: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
עו"ד רונן טיב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין