בית המשפט פסק לאחרונה מעל 2 מיליון שקלים לאב שבתו נחטפה לתורכיה על ידי האם. האב הצליח להחזיר את בתו לארץ רק אחרי ארבע שנים. "העלמת הילדה תוך חיים בזהות בדויה הפכה את מעשה החטיפה למעשה חמור ביותר", כתבה השופטת.
בני הזוג נישאו ב-1997 ונולדה להם בת. באפריל 2004 נסעה האם עם הבת, שהיתה אז כבת ארבע, למשפחתה בתורכיה. הן היו אמורות לחזור כעבור עשרה ימים אך האם לא שבה לארץ.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין משפחה
האב פנה לבית המשפט למשפחה בתורכיה שהורה להחזיר את הילדה לישראל אך האם לא קיימה את ההחלטה. שני ערעורים שהגישה האם לבית המשפט העליון בתורכיה נדחו. כמו כן עתרה האם לבית הדין הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג וביקשה צו המונע את החזרת הילדה לישראל אך עתירתה נדחתה בהרכב של 15 שופטים. במאי 2004 במסגרת תביעת גירושין שהגיש האב קבע בית הדין הרבני האזורי כי מקום מגורי הילדה בישראל ועל האם להחזירה לכאן.
לאחר מאמצים וקשיים רבים במרץ 2008 הצליח האב לאתר את האם באחד הרובעים בצד האסייתי של איסטנבול, כשהיא מחופשת למוסלמית אדוקה והילדה מרכיבה משקפיים ושערה הוחלק. בסוף מרץ 2008 הוחזרה הילדה לארץ ומאז היא מתגוררת עם האב.
ב-2007 הגיש האב תביעת נזיקין כנגד האם וכנגד אביה שלטענתו סייע לחטיפה. האב תבע מהם מעל 2 מיליון שקלים על ההפסדים שנגרמו לו, בהם הפסדי שכר והוצאות בגין ההליכים המשפטיים בארץ ובחו"ל (שכללו גם שכירת חוקרים, תרגומים, טיסות, מלונות ועוד). עוד תבע האב פיצוי על כאב וסבל.
הנתבעים טענו כי התובע אינו הניזוק הישיר מהחטיפה אלא הבת ולכן אין לו עילת תביעה, ועל כל פנים הוא לא הוכיח את נזקיו.
"חור שחור"
השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבעה כי הנתבעת הפרה באופן בוטה את כל חובותיה כלפי התובע.
ביחס לסב קבעה השופטת כי למרות התנהלותו ה"בעייתית" הוא אינו אחראי מכיוון שסייע לבתו בזמן שההליכים המשפטיים נגדה עדיין התבררו.
השופטת קבעה כי בנסיבות המיוחדות ניתן לקבוע את נזקי האב בדרך של אומדן וחייבה את האם בפיצוי בגובה של 65%-80% מהסכומים שנתבעו, בכלל זה חויבה האם בפיצוי על הפסדי שכר של למעלה מ-300,000 שקל.
לקביעת השופטת, האב נותק מבתו לתקופה ארוכה וחי בפחד ממשי שלא ימצא אותה. בנוסף הוא היה נתון ללחצים קשים ביותר מצד משפחת האם ונכפו עליו הליכים משפטיים רבים בארץ זרה.
לדברי השופטת, הנתבעת גרמה לתובע לא רק נזק ממון אלא שללה ממנו את זכותו הטבעית לגדל את בתו. "היא נטלה ממנו ילדה בת 4 ולאחר ארבע שנים הוחזרה לו ילדה בת 8. "חור שחור" זה מפעפע ויפעפע ביחסיהם של התובע ובתו לכל אורך שנות חייהם", כתבה השופטת, ופסקה פיצויים מוגברים בגין כאב וסבל על סכום של 650,000 שקל.
הנתבעים חויבו גם בהוצאות מיוחדות של 40,000 שקל וכן בהוצאות התובע בסך 80,000 שקל.
פסק דין זה מצטרף למגמה משפטית ברורה "לרתום" את דיני הנזיקין לטובת המלחמה בתופעת חטיפות ילדים. בעוד אמנת האג משמשת כלי יעיל להחזרת הילד למקום מגוריו הרי שפסיקת פיצוי נזיקי יכולה לפעול לשיקום מצבו הכלכלי של ההורה הנפגע וליצירת הרתעה כלכלית אפקטיבית על הורה השוקל בדעתו מהלך של חטיפת ילד ממקום מגוריו.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ התובע: עו"ד שמואל מורן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסי לבן, עו"ד אסף פוזנר
* עורך דין איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה ובתביעות חטיפת ילדים לפי אמנת האג
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין