השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין מבימ"ש השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעות הדדיות שהגישו מטופל ורופאה-פסיכיאטרית שהכירו בקליניקה ב-2006 והפכו לבני זוג.
השניים הכירו בפגישה בקליניקה של הרופאה. הצעיר הגיע לאחר שסבל זמן רב מבעיות נפשיות ואף ניסה לשים קץ לחייו בזמן ששהה בחו"ל, ואילו הרופאה הייתה במשבר לאחר שהתגרשה מבעלה השני.
לייעוץ בנזקים נפשיים:
עורך דין דיני נזיקין
באותה פגישה היא נתנה לו מרשם אחד לתרופה שהוא סיפר לה שבה הוא מטופל. שם, לגרסתה, ניצתה ביניהם משיכה ונרקם ביניהם קשר רומנטי. מערכת היחסים הייתה אינטנסיבית, ובשלב מסוים הצעיר עבר לגור בביתה למשך מספר חודשים, ביחד עם שלושת ילדיה.
"דא עקה, הבדלי הרקע, הגיל, המנטליות ואישיות לבסוף גבר ומערכת היחסים עלתה על שרטון, כשהמריבות והסכסוכים החריפו", תיאר השופט קליין. ביוני 2007 עזב התובע את ביתה והצדדים החלו במערכת של "האשמות הדדיות, תלונות, תביעות והתכתשויות".
לאחר תלונה מצד התובע, לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל קבעה כי הרופאה הפרה את כללי האתיקה והשעתה אותה לשנה מההסתדרות.
לעומת זאת, בהליך משמעתי של משרד הבריאות נקבע כי לא הוכח שהתקיימו יחסים בין הנתבעת לתובע כמטפלת ומטופל, ורישיונה הרפואי לא נשלל.
ב-2009 הגיש הצעיר בבימ"ש השלום בתל-אביב תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לשיטתו, כתוצאה מניצול יחסי מטפל-מטופל בכדי לזכות בטובות הנאה מיניות.
התובע טען כי היחסים החלו כיחסי מטפל-מטופל, ורק זמן מה אחר כך הפכו ליחסים אינטימיים. משכך, נטען כי על הנתבעת חלה אחריות בגין התנהלות רשלנית ופוגענית כלפי התובע, שהחמירה את מצבו הנפשי.
הנתבעת, שאף הגישה תביעה נגדית, טענה שהיחסים בינה לבין התובע קרמו עור וגידים ברצון חופשי, כבר בפגישה הראשונה, כשבאותו זמן הוא לא נחשב מטופל שלה.
לטענתה, התובע הוא עבריין מניפולטיבי, שהצליח להוביל אותה למצב זה תוך יצירת מסכת שקרים, ועשה יד אחת עם בעלה לשעבר בכדי לפגוע בפרנסתה ובשמה הטוב, תמורת כסף.
לשיטתה, היחסים היו יחסים זוגיים רגילים, ומשכך התנהלותה אינה רשלנות רפואית.
"חיזור גורלי"
השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין האמין לנתבעת וציין כי התובע סובל מ"זיכרון סלקטיבי" בהתאם לאינטרס של התביעה שלו. לעמדתו, פגישה אחת לא ביססה יחסי מטפל-מטופל בין הצדדים.
"מעבר לפגישה הנ"ל, אמינה בעיני גרסת ההגנה שמכאן והילך היחסים בין הצדדים היו כבר של בני זוג", כתב השופט, והוסיף: "מסקנתי היא שהצדדים 'נדלקו' אחד על השני ב'תשוקה ממבט ראשון' והפכו היחסים לאינטימיים במהירות הבזק וברור כי אין המדובר בטיפול כהגדרתו בין רופא ומטופל".
השופט הסביר כי ברגע שהיחסים עברו אל המישור הזוגי-אינטימי, לא התקיימה יותר "חובת זהירות" משפטית של הנתבעת כלפי התובע.
"לכל היותר התובע סובל מ'אהבה נכזבת' וכידוע אין עוולה כזו בפקודת הנזיקין המנדטורית. על נטישת בן זוג על רקע רומנטי– על אף הנזקים האדירים שדבר זה יכול לגרום ל"ננטש" – לא קיימת עילה שבדין לתבוע פיצוי".
בנוגע לתביעה הנגדית, השופט לא התרשם מהטענות בדבר הקנוניה, וסבר שהיא "הוגשה רק כ'משקל נגדי' לתביעה העיקרית ותו לאו".
בסופו של דבר, שתי התביעות נדחו, ונקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. לקראת סיום פסק הדין, השופט ציין כי לדעתו מדובר פשוט ב"שתי נשמות תועות", שהיו בקשיים ונזקקו לחום ואהבה, אולם אין להטיל עליהם "אשמה משפטית" מהסוג של הסרט "חיזור גורלי".
* עורכת דין מישל אפשטיין עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין