בריונות נוער ועבריינות בקרב קטינים היא תופעה נפוצה, בעיקר כשהקטינים נמצאים בחופשה, נטולי כל מסגרת. כיצד מתמודדים בתי המשפט והמשטרה עם התופעה? מהן דרכי הטיפול בקטין העבריין? ומהן זכויותיו? עו"ד ליאור בנימין מבקש מההורים: השגיחו על ילדיכם.
השעה הייתה חצות בפיצוציה מקומית באחת הערים בשרון. חבורת נערים ישבה, שתתה, עישנה ומילאה להנאתה טפסי טוטו. לפתע, התקרבה לעברה חברות נערים נוספת, ובין השתיים התפתח ויכוח, שסופו בשני דקורים שפונו לבית החולים. בהמשך התנהלה חקירה, והמעורבים, בני טובים ללא עבר פלילי, נעצרו. התיק, בסופו של דבר, נסגר מחוסר ראיות, כיוון שהמותקף, שהיה שיכור בעת האירוע, לא היה יכול לזהות מיהו הדוקר ומצלמות הפיצוצייה לא שמרו את התיעוד.
החופש, המלחמה, השרב הכבד, כל אלה משפיעים על בני הנוער, שהשתחררו מהמסגרות,ומנסים לפרוק עול באמצעות חיפוש הרפתקאות וחוויות. אלא שלעיתים, המסעות הללו מסתיימים במעשי קונדס, שעלולים, לצערנו, להפוך לאירועים פליליים משמעותיים.
לחץ חברתי, היעדר שיקול דעת, השפעה שלילית בחסות סדרות, סרטים ומשחקי מחשב, השפעת אלכוהול ורצון ל"הוכיח לחברה" – כל אלה עלולים להוביל למעשי אלימות חוצי גבולות ופורצי מוסכמות, גם כשמדובר בנוער נורמטיבי.
זכויות וכללים מיוחדים
כשמתרחש אירוע פלילי שמעורבים בו בני נוער, מצווים המשטרה ובתי המשפט לנהוג בהם בצורה שונה באופן מהותי מההתנהלות אל מול בגירים. חוק הנוער, שתוקן לאחרונה, מחייב לנהוג בקטינים, לאורך החקירה והדיון המשפטי, בקפדנות ובזהירות יתרה ואף מקנה להם זכויות מיוחדות, לאור גילם.
כך למשל, לקטין הזכות להיחקר בנוכחות הורה, ועל המשטרה מוטלת החובה ליידע את ההורים טרם החקירה. כמו כן, אסור לחקור קטין בשעות הלילה המאוחרות, אלא אם הוכח צורך מיוחד המאושר על ידי קצין נוער ממונה. בנוסף, חובה לאפשר לקטין להיוועץ עם עו"ד טרם חקירתו תחת אזהרה, וכן ליידע את רשויות הרווחה על המקרה. לעיתים רק חוקר ילדים מוסמך ראשי לבצע את החקירה, כמו במקרי עבריינות מין.
גם משך החקירה והמעצר שונים מאלה של בגיר ועומדים על מחצית: כך למשל, אם בגיר ניתן לעצור במעצר ימים (לפני הגשת כתב אישום) למשך 30 יום, הרי שקטין ניתן לעצור רק ל-15 ימים. לאחר הגשת כתב האישום, ניצן לעצור קטין במעצר עד תום ההליכים למשך 6 חודשים בלבד, בעוד שבגיר יכול להיעצר למשך 9 חודשים, וכן הלאה.
אסור לעצור ולכלוא קטין יחד עם בגיר, או להעמידו לדין יחד עם בגיר. לא ניתן להגיש כתב אישום משותף כנגד בגיר וקטין אלא אם ניתן לכך אישור מיוחד של פרקליט המחוז.
עדיפות לשיקום וחזרה לתלם
כתבי אישום נגד קטינים עד גיל 18 מוגשים לבתי המשפט לנוער. אלו הם בתי משפט שונים בתכלית מבתי המשפט הרגילים, שכן את שופטיהם מנחה שיקול משמעותי במיוחד: שיקום הקטין ושילובו בהליך טיפולי. המטרה היא למנוע פגיעה ארוכת טווח בעתידו של הצעיר, ובכלל זאת, בחייו המקצועיים ובסיכוייו להתגייס.
המטרה העליונה של בתי המשפט לנוער היא לשלב את הקטין הסורר במסגרת שיקומית-טיפולית התואמת את העבירה בה הוא נידון. במהלך הדיונים בתיקי נוער יש מקום לגישור ולהליך צדק מאחה (גישה אלטרנטיבית שאומצה בידי מערכת המשפט הישראלי משיטות משפט מעבר לים. הליך כזה מתנהל רק כששני הצדדים מסכימים לכך, ורק אם הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה למעשיו, מעוניין להיות מעורב בתהליך של שיקום ומתחייב לפצות את המתלונן).
רוב תיקי הנוער מסתיימים במתן התראה בלבד. במקרה כזה, במקום "גזר דין" מסתיים ההליך ב"גמר דין" – ללא הרשעה וללא רישום פלילי. הכל במגמה שלא להכתים את עתידו של הקטין, כאמור, ובמיוחד כאשר מדובר בתיק ראשון ויחיד.
יש לשים לב, שהתיישנות עבירה שביצע קטין, על פי חוק הנוער, ולמעט עבירות מין, היא שנה ממועד ביצועה, בניגוד להתיישנות עבירות של בגירים, שמתיישנת כעבור שנים (תלוי בסוג העבירה).
בסופו של דבר, כאמור, המטרה היא להחזיר את הקטין לתלם ולאפשר לו לחזור לחברה כאזרח עובד ופעיל חלף היטמעות במעגל הפשע והעולם העברייני.
כך, גם אם הקטין הורשע בעבירות משמעותיות, תינתן לו ההזדמנות לבצע את העונש בדרך של עבודות שירות לציבור, התנדבות בקהילה, טיפול, מאסר על תנאי וכיו"ב.
רק במקרים שבהם כלו כל הקיצין יושת מאסר בפועל, אם בשל היות העבירה חמורה ביותר או אם מדובר בצעיר שחוזר שוב ושוב לסורו.
אם הוחלט לשלוח את הקטין למאסר, בדרך כלל, בשלב הראשון, הוא יישלח למעון נעול כמו פנימייה סגורה המשלבת בית ספר. רק במקרים חמורים במיוחד הוא עלול להישלח לכלא ייעודי לנוער, שבו אסורים קטינים בלבד. בבתי הכלא הייעודיים מלווים את הקטינים חונכים אישיים, הם זכאים לביקורים, חופשות והקלות נוספות, בשונה מאסירים בגירים.
הבעיה: אין מספיק מסגרות שיקומיות טובות
כדאי לציין שאף שהגישה השיקומית לגבי קטינים עבריינים הולכת ומתפתחת בישראל, אין עדיין מספיק מסגרות שיקומיות טובות. גם באלה הקיימות, לא תמיד יש מספיק מקום וכוח אדם לטפל בתיקים הרבים ובבעיות הפרטניות של הצעירים, והעובדים הסוציאליים כורעים תחת הנטל. גם העומס בבתי המשפט לנוער מכריע: שופטי הנוער בכל מחוז הם בודדים במספר, מה שיוצר סחבת מיותרת והימשכות דיונים. כרגיל, בסופו של דבר, הכל יורד לרזולוציה של תקציב והקצאות מכספו של משלם המיסים.
לא נעים
על אף ההקלות המשמעותיות בהתייחסות גורמי החוק כלפי קטינים, ההליכים הפליליים אינם נעימים לא לקטינים, לא להוריהם וודאי שלא לקורבנות. בשעה טרופה זו, המלווה גם בחופש הגדול, אני ממליץ להורים להיות יותר מעורים בחיי ילדיהם. לא להתבייש לשאול היכן ועם מי הם נפגשים, להעמיד גבולות ברורים, לבדוק התכתבויות ברשת ולהשגיח על הילדים באופן רצוף.
כמי שייצג לא מעט קטינים לאורך הקריירה המקצועית, נוכחתי לדעת, שהכל מתחיל ומסתיים בחינוך מהבית. אין ספק שמחד יש לאפשר לילדינו מידת עצמאות וחופש, אך זאת תוך השגחה והכוונה יעילה מאידך. ואם הילדים נתקלים, בעל כורחם באירוע אלים? תמיד כדאי להתרחק מהמקום ולדווח מיד לרשויות.
*עו"ד ליאור בנימין עוסק בתחום הפלילי
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין