תושב חולון שאיחר בתשלום חוב ארנונה טען שהעירייה גבתה ממנו ריבית מצטברת בניגוד לחוק. בית המשפט קיבל את טיעוניו באופן חלקי, ואישר בקשה לניהול תובענה ייצוגית בסכום של כ-3.85 מיליון שקל.
במהלך חודש מאי 2012, קיבל האיש דרישה לתשלום ארנונה, בתוספת לתשלום חוב משנים קודמות. בתגובה, ניסה האיש לברר את פשר החוב, אולם לא זכה למענה, וכדי להימנע מצבירת ריביות פיגורים נוספות החליט לשלם את מלוא הסכום.
חויבתם שלא בצדק?
פנו ל-עו"ד מיסוי עירוני
לאחר ששילם, גילה כי חובו הישן נבע מריבית פיגורים שנצברה על שמו בשנים 2006-2007. לשיטתו, חוב זה נגבה ממנו שלא כדין, ולכן, בספטמבר 2012 פנה בעניין לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בשם כלל משלמי הארנונה בשנתיים שקדמו לפנייתו.
לטענתו, העירייה מחשבת את ריבית הפיגורים בשיטה של ריבית מצטברת – כלומר ריבית על החוב פלוס ריבית על ריבית – בשיעור שנתי של 9.38%, וזאת בניגוד לחוק הרשויות המקומיות, המאפשר גביית ריבית רגילה בשיעור של 9% בלבד.
על סמך דוחותיה הכספיים של העירייה, העריך המבקש כי סך הכספים שנגבו בשיטה זו עמד על כ-3.85 מיליון שקל.
עוד טען המבקש כי העירייה גבתה ריבית פיגורים טרם חלפו 30 ימים מהמועד האחרון לתשלום חשבון הארנונה, והעריך את סך הכספים שנגבה בתקופה שלא כדין זו על כ-640 אלף שקל.
בנוסף, הוא טען שהעירייה גבתה כ-5.2 מיליון שקל ריבית פיגורים שלא כדין בניגוד לצו הארנונה, וכ-12,000 שקל בשל תוספת ריבית לחובות פיגורים קטנים, שלגביהם לא ביצעה פעולות התראה או גבייה.
העירייה השיבה כי חיוב בריבית מצטברת אינו נוגד את הוראות החוק. נהפוך הוא, החוק אף מחייב אותה בשימוש בשיטה זו.
גם אם בית המשפט ידחה את פרשנותה, היא הוסיפה, יש לייחס חשיבות לכך שהיא מבצעת פעולות נוספות מיוזמתה, באופן המיטיב עם התושבים ובעצם מוריד את הריבית מתחת ל-9%, כך שלמעשה, לא נגרם למשלמים כל נזק.
עוד ציינה העירייה כי היא הפסיקה לחייב ולגבות תשלומי פיגורים בניגוד לתקנות כבר באמצע שנת 2008, וכי טענת המבקש לגבי אי-יידוע התושבים בדבר חובות פיגורים קטנים אינה מתאימה להליך של תובענה ייצוגית. העתירה, המכוונת נגד מדיניות הגבייה שלה אמורה להתנהל, אם כבר, כעתירה מנהלית.
כפופה לחוק
"רצונה של המשיבה להיטיב עם תושביה במסגרת מסוימת, אינו יכול להוות הצדקה לקביעת שיעור ריבית הפיגורים מעל הרמה המותרת לכאורה על פי חוק", כתב סגן הנשיא השופט ד"ר עודד מודריק, והבהיר כי לעירייה אין סמכות לפעול ללא הסמכה מפורשת בחוק.
לעמדתו, כשהמחוקק רצה להתיר לרשויות לחייב בריבית מצטברת הוא כתב זאת בחוק במפורש. השופט הצביע על כך שמספר רשויות מקומיות הפסיקו לגבות ריבית פיגורים בשיטה זו לאחר שהוגשו נגדן בקשות דומות.
מכאן, קבע השופט כי קיימת אפשרות סבירה ששאלת פרשנות חוק הרשויות המקומיות תוכרע לטובת המבקש וחברי הקבוצה, ואישר את ניהול ההליך הייצוגי נגד העירייה.
עם זאת, השופט דחה את יתר רכיבי הבקשה, מאחר שהעירייה הוכיחה שחדלה כבר בשנת 2008 בחיוב וגביית ריבית פיגורים. השופט אף סבר, בדומה לעמדת העירייה, שתלונתהמבקש על מדיניות המשיבה שלא לנקוט בהליכי גבייה אקטיביים של חובות נמוכים, מתאימה להליך של עתירה מנהלית ולא לתובענה ייצוגית.
בסיכומו של דבר הבקשה אושרה חלקית. עוד נקבע כי העירייה תשלם למבקש 20,000 שקל עבור הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד מוטי קראוס
- ב"כ המשיבה: לא צוין בפסק הדין
* עו"ד ניר עמיחי עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין