זוכרים את הקמפיין שהובילה הרשת לפני למעלה משנה והתבסס על הסלוגן "משקפיים זה מוצר צריכה בסיסי"? ובכן, הרשות להגנת הצרכן סברה שהפרסום היה מטעה וחייבה את הלפרין בעיצום כספי גדול. ערעור שהגישה הרשת הביא לביטולו.
הכל החל עם כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק הגנת הצרכן בינואר 2015. התיקון כלל שורה של חידושים במנגנון האכיפה המנהלית נגד עסקים, ביניהם הסמכת הרשות להגנת הצרכן להטיל קנסות משמעותיים על עסקים שבמעשיהם עלולים להטעות את הציבור.
ליעוץ בתחום:
עו"ד דיני צרכנות
מספר ימים לאחר מכן פתחה "אופטיקה הלפרין" בקמפיין פרסומי נרחב שבמהלכו פרסמה מודעות שלטענת הרשות כללו תוכן מטעה.
המודעות בישרו באותיות ענק על מבצע "כל משקפי הראיה 50 שקל". אלא שמתחת לכותרת הבומבסטית היו אותיות קטנות שכללו הבהרה לפיה המבצע חל רק לגבי מסגרות שמחירן הרגיל הוא עד 800 שקל ומותנה ברכישת עדשות.
בעקבות מודעות אלה החליטה הרשות להטיל עיצום כספי על החברה, בהתאם להוראות התיקון החדש. הקנס עמד תחילה על כ-800 אלף שקל אך בהמשך, לאחר דין ודברים, הופחת לכמחצית.
בשלהי השנה שעברה הגישה רשת האופטיקה ערעור כנגד החלטת המועצה לבית משפט השלום בירושלים, במסגרתו טענה בין השאר כי אין מדובר בהטעיה, שכן ההבהרות נכתבו באופן בולט.
הרשות להגנת הצרכן טענה כי הסייגים שמופיעים בהמשך המודעה חד-משמעית נוגדים את האמירה המרכזית. כלומר המחיר הנזכר התייחס רק לסוג מצומצם של מסגרות ולא לכל המשקפיים כפי שנכתב בכיתוב הבולט והגדול. כך שלמעשה, המחיר הסופי בו ניתן היה לרכוש את אותם משקפי ראייה עולה במאות אחוזים על המחיר המוצהר.
כותרת וכותרת משנה
"כדי ליצור הטעיה נדרש פער בין המסר העולה מן המודעות לבין המציאות" כתב השופט אלעזר נחלון תוך שקבע כי במקרה הנוכחי לא קיים הפער.
השופט קבע כי גם לאחר קריאת המודעות, הצרכנים אינם יודעים מהו המחיר שידרשו לשלם עבור זוג המשקפיים בסניפי הרשת ולכן "אין מקום לקבוע כי המודעות יוצרות הטעיה ביחס למחיר".
השופט סבר כי אילו הייתה האמירה המרכזית עומדת בפני עצמה, היה מקום לקבל את טענת הרשות ולקבוע כי אכן מדובר בהטעיה.
אלא שבד בבד עם האמירה המרכזית ובסמוך לה, כללו המודעות אמירות והבהרות נוספות, המסייגות אותה. "אמירות אלה פורסמו אמנם באותיות קטנות יותר מן האמירה המרכזית, אולם לא קטנות באופן אבסולוטי, והן אף הובלטו והודגשו, במרבית המודעות גם באמצעות חילופי צבעים", כתב השופט.
השופט הוסיף על דרך הדימוי כי "האמירה המרכזית והאמירות הנלוות יכולות להיחשב ככותרת וכותרת משנה, להבדיל מטקסט והערת שוליים".
בנוסף, השופט מתח ביקורת על שיקול דעתה של הרשות וקבע כי מאחר שמדובר במקרה גבולי, היה מקום להימנע מהטלת העיצום.
הוא פסק כי על הרשות היה לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר במנגנון אכיפה חדש עם השלכות כספיות לא מבוטלות, וכי מועד הפרסומים היה סמוך לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 39 – ועוד לפני שפורסמו ההנחיות והנהלים מצד הממונה.
משכך קבע השופט כי הרשות להגנת הצרכן תישא בהוצאות החברה בסך של 1,000 שקל ובשכר טרחת עורך דינה בסך של 20,000 שקל. סכומים נמוכים אלה נפסקו בהתחשב בקביעת השופט כי הרשת יכלה לנסח את האמירה המרכזית שבפרסום באופן מדויק יותר, ולהימנע מראש מן ההליך.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין יוסף זינגר עוסק בדיני צרכנות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין