"פרשה אנושית קשה ועצובה", כדברי השופט רובינשטיין, הוכרעה באחרונה בבית המשפט העליון. השופטים קיבלו ערעור שהגישה אם בשם בתה בת ה-14 וקבעו כי לילדה יש זכות תביעה עצמאית למזונות כנגד אביה, וכי ויתור האם בהסכם מול האב מ-2013 אינו מחייב אותה.
הילדה נולדה בשנת 2002 לזוג הורים לא נשואים. האב, תושב אנגליה, התכחש לאבהותו, לא הכיר בילדה ולא היה בקשר עמה מאז לידתה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
בשנת 2005 בית המשפט למשפחה קיבל תביעת מזונות שהגישה האם אך האב לא שילם את הסכומים החודשיים בהם חויב.
8 שנים לאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם שאושר בבית המשפט למשפחה. נקבע כי האב יעבור בדיקה גנטית ואם יוכר כאבי הילדה ייפגש עמה 4 פעמים בשנה. האם הסכימה בתמורה לוותר על חוב המזונות שנצבר עד כה ולא להגיש נגדו תביעת מזונות עתידית.
הבדיקה נערכה ואישרה את האבהות. למרות זאת, האב עמד בסירובו לפגוש את הילדה.
ב-2015 האם הגישה בשם הילדה תביעת מזונות חדשה לבית המשפט למשפחה. התביעה התקבלה והאב חויב ב-2,800 שקל לחודש. האב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ערעורו התקבל, וחיוב המזונות בוטל.
בעקבות זאת, האם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. היא טענה כי ההסכם בינה לבין האב לא מחייב את הילדה שכן קודם לחתימתו לא נערך דיון ממשי ונפרד בצרכיה. היא הוסיפה כי מטרת ההסכם הייתה ביסוס הקשר שבין האב לילדה, ומשהוא מסרב לפגוש אותה, היא יצאה "קרחת מכאן ומכאן".
האב השיב כי מנגד כי ההסכם "שקל את טובת הילדה מכל היבט אפשרי" ולכן צדק בית המשפט המחוזי כשקבע שהוא מחייב אותה. הוא הוסיף כי האם פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את תביעת המזונות לאחר חתימת ההסכם.
"מפח נפש גדול"
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין כתב בראשית דבריו כי הפרשה כולה מעלה "תחושת חוסר צדק" המצדיקה התערבות בגלגול שלישי.
הוא הבהיר כי על פי הפסיקה הסכם בין הורים לגבי מזונות ילדם לא יחייב את הקטין כשלא התקיים דיון נפרד ומהותי בעניינו או כשההסכם מקפח אותו באופן משמעותי וזועק.
לדבריו, ההסכם במקרה זה מיוחד מהבחינה הזו שהאם ויתרה על מזונות הילדה מתוך רצון עז לייצר קשר בינה לבין אביה. בנסיבות "מכמירות-לב" אלה, אין לראות בוויתור משום פגיעה בטובת הילדה ואילו היה האב עומד בהסכם, לא הייתה לילדה זכות תביעה עצמאית.
עם זאת, לדברי השופט, מכיוון שהאב הפר את ההסכם ולא נפגש עם הילדה, מדובר ב"שינוי נסיבות מהותי" המצדיק בחינה מחודשת של מזונותיה ולכן יש לקבל את הערעור.
השופטים מני מזוז וניל הנדל הצטרפו לתוצאה, אך מנימוקים שונים. לדבריהם, כשההורים הסכימו על ביטול המזונות, לא נבחנו צורכי הקטינה ויכולותיהם הכלכליות של ההורים. במצב זה, זכויותיה "קופחו לחלוטין" ולכן ההסכם לא מחייב אותה ולא חוסם את תביעתה העצמאית מול האב. השופטים הדגישו כי הילדה בסופו של דבר נותרה ללא קשר עם אביה וללא מזונות אלא רק עם "מפח נפש גדול".
בסופו של דבר הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט למשפחה הושב על כנו ונקבע כי לילדה זכות תביעה עצמאית למזונות כלפי אביה. לחובת המשיב נפסקו הוצאות של 25,000 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד רעות אלבו
- ב"כ המשיב: עו"ד דיינה הר-אבן
*עורכת דין יעל כהן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין