תא"ק 27546-10-11 בנק מרכנתיל דיסקונט בני ברק 17732 נ' אבו חיט

 לקוח לווה כספים מבנק למימון רכישת רכב. כספי ההלוואה מועברים במישרין למוכר הרכב, ברם מתברר שמוכר הרכב נקלע לקשיים, הרכב לא נמסר ללקוח וגם לא ימסר. האם עומדת ללקוח במצב זה הגנה כנגד תביעת הבנק להשבת כספי ההלוואה? זו, בתמצית, המחלוקת נשוא תביעה זו לתשלום סך של 63,187.24 ₪. למימון רכישת רכב לוותה הנתבעת כספים מהתובע וסך של 60,000 ₪ מהם הועבר במישרין לחברה מוכרת הרכב. לאחר העברת הכספים התברר שהחברה נקלעה לקשים ונסגרה בלא שהרכב נמסר לנתבעת. על רקע זה, טוענת הנתבעת שהבנק הפר את התחייבויותיו כלפיה, כשהעביר את הכספים בטרם נרשם משכון על הרכב שבקשה לרכוש ובלא שיזהיר אותה על הסיכון אליו היא נחשפת במצב זה. הפרות אלו, לשיטת הנתבעת, מצדיקות את דחיית התביעה.תמצית העובדות הרלוונטיות

• במהלך חדש מאי 2011, או בסמוך לכך, בקשה הנתבעת לרכוש רכב ולשם כך יצרה קשר עם חברה בשם "סנטרל-קאר יד ראשונה בע"מ" (להלן: "סנטרל-קאר"). בין הנתבעת לבין נציג סנטרל-קאר נוהל משא ומתן בקשר לאפשרות שהנתבעת תרכוש רכב מסוג ניסן קשאי (להלן: "הרכב") תמורת סך של 166,990 ₪.

• לצורך מימון תשלום התמורה בגין הרכב, נזקקה הנתבעת להלוואה. לפיכך, ביוזמת נציגי סנטרל-קאר, נוצר קשר בין הנתבעת לבין סניף כהנמן – בני ברק של התובע. עד למועד יצירת קשר זה לא הייתה לנתבעת כל פעילות אצל התובע.

• ביום 19.5.11 הגיעה הנתבעת לסניף התובע בבני ברק ובו במקום חתמה על מסמכי פתיחת חשבון אצל התובע, חשבון מספר ****** (להלן: "החשבון"). בד בבד, בקשה הנתבעת מהתובע הלוואה בסך של 125,000 ₪ (להלן: "ההלוואה") למימון רכישת הרכב מסנטרל-קאר. מספר ימים לאחר מכן אושרה העמדת ההלוואה לנתבעת. במתן האישור להעמדת ההלוואה חתמה הנתבעת על בקשה בכתב ידה להעברת סך של 60,000 ₪ במישרין לסנטרל-קאר. התובע פעל בהתאם להוראה זו וסך של 60,000 ₪ הועבר על ידי התובע לסנטרל-קאר, בעוד יתרת כספי ההלוואה הוזרמה לפקדון בחשבון.

• לפי הסכם ההלוואה, התחייבה הנתבעת לפרוע את הלוואה בתשלומים חדשיים בסך של כ- 2,100 ₪, אולם למעט 2 התשלומים הראשונים בסמוך לאחר העמדת ההלוואה לא העבירה הנתבעת לתובע תשלומים כלשהם בגין ההלוואה.

   

• בסמוך לאחר פתיחת החשבון והעמדת ההלוואה, התפרסמו באמצעי התקשורת ידיעות על קריסתה של סנטרל-קאר והיקלעותה להליכי פירוק. על רקע זה העביר התובע את כספי הפקדון בחשבון לכיסוי חלקי של ההלוואה ופנה לנתבעת בדרישה לפירעון החוב לתובע. הנתבעת מצידה טענה שדווקא התובע התרשל ופגע בזכויותיה כשהעביר את כספי ההלוואה לסנטרל-קאר. נוכח מחלוקות אלו הוגשה תביעה זו ביום 23.10.11.

  תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

• טענת התובע פשוטה – הנתבעת נטלה הלוואה, לא עמדה בהתחייבותה להשיבה שלכן יש לחייב אותה בתשלום יתרת החוב כפי שהיא מופיעה בספרי התובע, ובצירוף ריבית כפי שהוסכם במסמכי פתיחת החשבון וההלוואה.

  התובע כופר בכל טענות הנתבעת באשר ליחסיו עם סנטרל-קאר ורואה בהם ניסיון לא ראוי להטיל עליו את האחריות להפרת התחייבויות סנטרל-קאר כלפי הנתבעת.

• לטענת הנתבעת, הפר התובע את התחייבויותיו כלפיה, שלכן אין מוטלת עליה כל חבות לפירעון חוב כלשהו לתובע.

  לפי גרסת הנתבעת, בעת פתיחת החשבון ובקשת ההלוואה כלל לא ניתנו לה הסברים מנציגי התובע באשר לעסקת ההלוואה. לפי המצגים שהוצגו לה, לטענתה, לא היה כל סיכון בנטילת ההלוואה שכן סנטרל-קאר מוכרת היטב לתובע, עסקה למימון רכישת רכב מסנטרל-קאר הינה שגרה אצל התובע, וממילא שיירשם משכון על הרכב כך שזה יהווה בטוחה לפירעון. בפועל, ובניגוד למצגים כלפיה, בקש ממנה נציג התובע לחתום על מסמך המורה על העברת חלק מכספי ההלוואה לסנטרל-קאר מיידית, בטרם נרשם המשכון על הרכב.