לפני בקשת רשות להגן.
רקע
מדובר בתביעה לתשלום יתרת חוב בחשבון עו"ש בסך של 117,512 ₪, יתרת הלוואה בפיגור בסך של 19,786 ₪ ויתרת חוב בכרטיסי אשראי בסך של 8,882 ₪ ובסה"כ 149,645 ₪.
המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") הינה בעלת מניות יחידה במבקשת 1, חברת סיוון גולן בע"מ (להלן: "החברה").
המבקשת החליטה לנהל עסק של בית קפה באמצעות החברה. ביום 20.1.14 חתמה החברה באמצעות המבקשת על הסכם תנאי ניהול חשבון אצל התובע (להלן: "החשבון").
באותו חשבון ניתנה למבקשת מסגרת אשראי בסך של 100,000 ₪ וכמו כן, הועמדה הלוואת בלון בסך של 100,000 ₪, אשר הייתה אמורה להיפרע בחשבון ביום 15.6.14 (להלן: "הלוואת הבלון"). לטענת המבקשת, מנהל הסניף הבטיח למבקשת כי תוכל לדחות את מועד הפירעון של הלוואת הבלון אם תרצה בכך.
במעמד פתיחת חשבון הבנק של המבקשת, חתמה המבקשת על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חיובי החברה כלפי הבנק.
בשלהי חודש אפריל 2014, פנתה המבקשת לבנק בבקשה לקבלת הלוואת בלון נוספת (להלן: "ההלוואה הנוספת"), בסך של 85,000 ₪, לטווח של שלושה שבועות ואשר תיפרע מהחזר המע"מ אשר אמור היה להיות מזוכה בחשבון החברה עוד לפני מועד פירעונה של ההלוואה הנוספת. מנהל הסניף סרב להעמיד למבקשת הלוואה נוספת וציין בפניה כי היא יכולה לפנות לכל בנק אחר. לפיכך, פנתה המבקשת לבנק הפועלים לישראל בע"מ אשר הסכים להעמיד לרשותה של המבקשת את סכום ההלוואה הנוספת.
בשלב זה ביקשה המבקשת ממנהל הסניף לדחות את מועד פירעונה של הלוואת הבלון במספר חודשים נוספים, אך גם לזאת סרב הבנק ולטענתה של המבקשת אף התנה מנהל הבנק את חידוש הלוואת הבלון בכניסת תקבולי אשראי חזרה לחשבון הבנק תוך כך שמנהל הסניף בא בטרוניה על כך שהכנסות אלה לא מזוכות בחשבון.
בשלב זה, נתן הבנק הוראה לשייך את הכספים שנכנסו לחשבון העו"ש של החברה לטובת סילוק הלוואת הבלון ובכך למעשה זקף את כל הכספים שנכנסו לחשבון כהחזר מע"מ לטובת כיסוי הלוואת הבלון ולאחר מכן פעל לביטול מסגרת האשראי שהייתה בחשבון העו"ש, דבר שהוביל לחזרתם של שיקים ומכאן נכנסה החברה לסחרור כלכלי, כך לטענת המבקשת.
נוכח חזרתם של השיקים, הגישה המבקשת ביום 27.7.14 בקשה דחופה למתן צו זמני שימנע את הגבלת החשבון. הבקשה התקבלה וניתן צו זמני עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית. המשיב המשיך להחזיר שיקים מחמת "חשבון מוגבל". עוד, הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981. בסופו של דבר, המבקשת חזרה בה מהבקשה וניתן פסק דין ברוח זו וללא צו להוצאות.
הבנק הגיש את התביעה דנא, לתשלום יתרת חוב בחשבון עו"ש בסך של 117,512 ₪, יתרת הלוואה בפיגור בסך של 19,786 ₪ ויתרת חוב בכרטיסי אשראי בסך של 8,882 ₪ ובסה"כ 149,645 ₪. המבקשות הגישו בקשת רשות להגן הנתמך בתצהיר המבקשת ותצהיר היועץ הארגוני של החברה. הבנק ויתר על חקירת המצהירים. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
המבקשת טוענת בבקשת הרשות להגן כי לא ידעה את משמעות החתימה על כתב הערבות ללא הגבלה בסכום וזאת, בין היתר, היות שלא קיבלה הסבר על כתב הערבות המתמדת בלתי מוגבלת בסכום עליו חתמה וכי רק בדיעבד ולאחר ההסתבכות הכלכלית של החברה, נודע למבקשת משמעות כתב הערבות עליו חתמה. משכך, טוענת המבקשת כי הבנק הפר את חובת הנאמנות, ההגינות וחובת תום הלב המוגברת החלה עליו מתוקף היותו גוף דו מהותי. אי מתן הסבר על חתימה על כתב הערבות עולה להוביל לתוצאה של ביטול כתב הערבות ומכאן הצורך בבירור הסוגיה.
מנגד, טוען הבנק כי, מדובר בטענה סתמית שנטענה כלאחר יד כדי לנסות ולהתחמק מחובה על פי כתב ערבותה. יתרה מזאת, ההלכה קובעת כי אדם שלא ניתנה לו ההזדמנות לקרוא את הכתב, צריך היה להימנע מלחתום ואם לא קרא אותו מסיבה אחרת, אין לו להלין אלא על עצמו ולפיכך, אין לקבל טענה זו.
עוד טוענת המבקשת כי הבנק התנה שרות בשירות בניגוד לסעיף 7 בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 שכן, הבנק סרב להעמיד למבקשת אשראים חדשים מאחר ולא היתה פעילות שוטפת בחשבון. מנגד, טוען הבנק כי אין המדובר בהתניית שירות בשירות אלא, במעשה לגיטימי של הבנק שלא מעוניין לתת הלוואות ו/או להעמיד אשראים במצב בו אין ביטחונות מספקים בחשבון.
בנוסף, מלינה המבקשת על התנהלות קלוקלת של הבנק, תוך הפרת חובת תום הלב וזאת, היות שהבטיח לה כי הלוואת הבלון תחודש מעת לעת וכשהגיע רגע האמת לחידוש הלוואת הבלון, סרב הבנק והחל לממש כספים שנקלטו בחשבון מהחזר המע"מ לכיסוי הלוואת הבלון. כאן, טוען הבנק כי חידוש הלוואת הבלון היתה בכפוף לשיקול דעתו של הבנק, אשר החליט שהנזק עלול להיות רב מהתועלת ומשכך, סרב לחדשה. עוד טוען הבנק כי, אין פסול בכך שהכספים שנקלטו בחשבון החברה מהחזר המע"מ שימשו להקטנת התחייבויות המבקשת בחשבון.