תא"ק 17497-09-09 שייגן נ' שקולניקוב

בפסק דין זה עליי לקבוע האם הנתבע קיבל הלוואה כספית אותה עליו להשיב לתובעת.

בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר טענה התובעת, שהיא תושבת חוץ, כי לאחר שהגיעה לארץ הכירה את הנתבע שהפך לידיד שלה. לבקשתו, נתנה לו ביום 5.7.2007 הלוואה על סך של 25,000 דולר שמועד פירעונה נקבע ליום 31.1.2008. לכתב התביעה צירפה התובעת מסמך אשר נחזה להיות כתב התחייבות של הנתבע להחזר ההלוואה. בנוסף, צירפה התובעת מסמך המהווה לטענתה טופס הפקדה של סכום ההלוואה לחשבון הבנק של הנתבע. מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים שנשלח אל הנתבע לא נענה וההלוואה לא הוחזרה. לפיכך הוגשה התביעה. סכום התביעה הכולל הפרשי הצמדה וריבית הועמד על סך של 136,131 ₪.

בתצהיר הרשות להגן טען הנתבע כי הוא והתובעת חיו כבני זוג משך מספר חודשים במוסקבה שברוסיה, כאשר באותה עת הם קיימו בית משותף לכל דבר ועניין. לטענתו, הוא מעולם לא ביקש מהתובעת כי תלווה לו כספים כלשהם ולא קיבל את ההלוואה נושא התביעה. לדבריו, במועד בו נטען כי חתם על כתב ההתחייבות לא שהה בישראל או במוסקבה אלא בסנט פטרבורג לצורך אירוע משפחתי, קרי הוא והתובעת שהו בשני מקומות שונים. לתצהירו צירף תדפיס כניסות ויציאות מהארץ. הוא טען כי כתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה לא נערך בכתב ידו והחתימה עליו אינה חתימתו. את המסמך הוא ראה לראשונה רק לאחר שהוגש כתב התביעה. עוד טען כי מהעתק המסמך נראה כי זה נשלח בפקס. לדבריו, הוא לא התכתב עם התובעת בזמן שהייתו בסנט פטרבורג בפקס ובוודאי שלא היה מתנהל מולה בעניינים כספיים באמצעות פקס אלא היה עושה זאת פנים מול פנים. אשר למסמך שנטען כי הוא מהווה אישור הפקדה בחשבונו, טען כי מדובר באישור של העברת כספים מאת התובעת לחברה בשם אלברקום בע"מ שאינה קשורה אליו ולא קיבל ממנה כספים כלשהם. לטענתו, גם מסמך זה לא נחתם על ידו וגם אותו ראה לראשונה לאחר הגשת כתב התביעה. התובעת והנתבע נפרדו זה מזו בסמוך לסוף שנת 2007 כאשר באותה עת לא היו כל התחייבויות כספיות ביניהם. מאז פרידתם התובעת לא פנתה אל הנתבע בדרישה לתשלום והפעם הראשונה בה הוא למד על דרישה כזו הייתה לאחר הגשת כתב התביעה.

כללי

בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן בפני כב' השופטת אחימן ניתנה לנתבע רשות להתגונן ותצהירו שימש כתב הגנה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירה ומטעם הנתבע הוגש תצהירו.

התובעת ביקשה לזמן לעדות מטעמה שלושה עדים, מר יבגני לסין, חיים לסין ונציג מחברת אלברקום. בבקשת הזימון טענה התובעת כי מבירור שערכה עם חברת אלברקום עולה כי אכן העבירה כספים באמצעותה. הקבלה של הכספים הוצאה על שם יבגני לסין והכספים הועברו מאת החברה אל בנו חיים לסין אשר הועסק כשליח בעסק של אביו. כב' השופטת אחימן נעתרה לבקשה.