תא"מ 57524-02-14 ב' ואח' נ' פולומבו ואח'

לפני בקשה להורות על סילוק הודעת החסינות שהגישה המשיבה 3 וכן לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות של המשיב 1 לפי סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הרקע להגשת התביעה

1. המבקשים (להלן: "התובעים") הגיש כנגד המשיבים (להלן: "הנתבעים") תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו להם, עקב שלילת זכויותיהם החוקתיות, מעצר שווא וכליאת שווא.

2. התובע 1 (להלן: "התובע") הוא אביו של התובע 2, שהינו ילד בן שנתיים וחצי הסובל מאי ספיקת לב חמורה נמצא בהשגחה צמודה. בכתב תביעתם טענו התובעים, כי ביום 31.1.14 השקה התובע עצים סמוך לכרם השיתופית של היישוב קודש אש. בשלב מסוים, הגיע למקום הנתבע 1 יחד עם שוטר נוסף וטענו כי מדובר בשטח צבאי סגור. התובע דרש לראות צו, אך זה לא הוצג בפניו. הנתבע 1 הודיע לתובע על מעצרו. מיד עם הודעה זו, אמר התובע לנתבע כי בנו - התובע 2 - הוא ילד חולה לב, הדורש השגחה צמודה של הוריו או אדם היודע לטפל בו. הנתבע 1 התעלם מאמירת התובע. התובע התקשר לרעייתו שדרשה לדבר עם הנתבע 1. רעייתו של התובע הסבירה לתובע 1 את מצבו הרפואי של הבן, הסבירה כי היא נמצאת באריאל ללא רכב, אך תעשה הכל על מנת להגיע באופן מידי, העיקר שהילד לא יישאר בלי השגחה. הנתבע 1 השיב לרעיית התובע כי אין לה מה לדאוג וכי אין בכוונתו לעצור את התובע. לאחר השיחה, הודיע הנתבע 1 כי עליו לעלות לרכבו שלו ולנסוע לכיוון קודש אש. אולם לאחר נסיעה בת דקה, הורה הנתבע 1 לתובע לעצור את רכבו ודרש ממנו לעלות לניידת המשטרה. התובע הבהיר לנתבע כי בנו חולה לב, אך הנתבע לא שעה לטענותיו, ובנו של התובע נותר ברכב, כאשר סמוך אליו עמד השכן. עוד נטען, כי אחד השוטרים אף כבל את ידיו ורגליו של התובע.

3. עם נסיעת הניידת, הגיעו שכנים נוספים אשר הודיעו לנתבע 1, כי הילד חולה לב וכי הוא דורש השגחה, אך הנתבע 1 התעלם מטענות אלה ואמר לכו תטפלו בילד.

4. התובע נלקח לתחנת משטרת בנימין והמתין זמן רב לחקירה. משך כל זמן ההמתנה, לא התאפשר לתובע לשוחח עם איש. בחקירתו נשאל אם ראה צו שטח צבאי סגור. התובע השיב בשלילה ורק אז הציג החוקר לפניו את הצו. עם סיום החקירה, התקשר התובע לרעייתו, אשר מסרה לו כי הילד נלקח על ידי אחד השכנים, וכי כעת החזירה את הילד הביתה.

5. החוקר הציע לתובע להשתחרר למעצר בית והתובע סירב בטענה כי מעצרו לא היה חוקי. בסופו של יום, הודיע החוקר לתובע כי עליו להתייצב ביום 2.2.14 לדיון בבית משפט השלום בירושלים בהארכת מעצרו.

6. ביום 2.2.14 התייצב התובע בבית משפט השלום בירושלים, אך להפתעתו לא נפתח תיק. לאחר המתנה של מספר שעות, התקשר התובע ליומן המשטרה, והיומנאי השיב כי החוקר בדרכו. משלא הגיע החוקר, שוחח התובע עם קצין החקירות וזה אמר לו כי נאמר לתובע כי עליו להגיע לתחנת המשטרה. בהמשך אמר קצין החקירות, כי יסתפקו בתנאים בהם שוחרר התובע.

7. התובעים טוענים כי הנתבעים התרשלו לאורך כל הדרך: במעצרו של התובע אשר לא היה חוקי, בהזמנתו של התובע לבית המשפט ובהפקרת בנו של התובע ללא השגחה צמודה.